המזכירים כרכים ומוקפים

הראי"ה קוק, כתב במשך שלוש שנים, פתגמים לכל חודש מחודשי השנה (מאמרי הראיה, עמ' 501-499). הפתגם הוא היגד קצר, ובו תוכן מעמיק שקשור לחג או לפרשות השבוע שבחודש, או לעונת השנה. זהו הפתגם לחודש אדר א' בשנת תרע"ד, לפני מאה שנה:

המזכירים כרכים ומוקפים מימות יהושע בן נון, לא יוכלו להישאר עבדי אחשורוש

א. "המזכירים כרכים ומוקפים מימות יהושע בן נון"

ברוב ערי העולם קוראים מגילה ביום י"ד באדר, בשושן קוראים בט"ו באדר. אילו הם הימים שנחו מהאויבים במקומות הללו. חכמים תקנו שבערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, יקראו מגילה בט"ו באדר. טעם הדבר: "רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים, ותלו אותה מימות יהושע בן נון" (ירושלמי מגילה א, א).

הנס המרכזי התרחש בשושן. מתן מעלה ייחודית לעיר בגלות, בירתה של ממלכה אדירה בת מאה עשרים ושבע מדינות מהודו ועד כוש, עלול להעצים את מעמדה. כיון שכך, בקשו חכמים לחלוק כבוד לארץ ישראל. הכבוד המדובר הוא אזכור נצחי של מעלת ארץ ישראל וחשיבותה, שהרי כל החגים עתידים להתבטל חוץ מפורים. הרמב"ם (הל' מגילה א, ה) הוא זה שמזהה את הכבוד עם הזכרון:

"ולמה תלו הדבר בימי יהושע? כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה באותו הזמן, כדי שיהיו קוראין כבני שושן ויחשבו כאילו הן כרכין המוקפין חומה אף על פי שהן עתה חרבין הואיל והיו מוקפין בימי יהושע, ויהיה זכרון לארץ ישראל בנס זה".

מרן הרב יוסף קארו, בבית יוסף (אורח חיים סימן תרפח) מדמה את אזכורה של ארץ ישראל שהיתה חרבה אז, לתקנות חכמים לעשות זכר למקדש החרב:

 "ראו חכמים שבאותו הדור לעשות זכר לארץ ישראל בנס זה, וכדאמרינן (ראש השנה ל ע"א) דאית לן למיעבד זכר למקדש".

חכמים בחרו להזכיר דוקא את מעלתן של הערים המוקפות חומה בארץ, מפני שלערים הללו יש קדושה מיוחדת במעלות הקדושה של ארץ ישראל: "עשר קדושות הן, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות... ערים מוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבין לתוכן מת עד שירצו. יצא אין מחזירין אותו" (משנה כלים א, ו-ז). קדושת הערים הללו בטלה עם חורבן בית ראשון, וכעת בימי שיבת ציון בתחילת בית שני, המגמה היא לחדש את מעמדן הייחודי של הערים הללו. כך הסביר הראי"ה קוק (מצות ראיה, סימן תרפח אות א):

"וזהו לחלוק כבוד לארץ ישראל שבירושלמי, דבאמת בחוץ לארץ אין חילוק כלל בשום דין בין מוקפים לשאינם מוקפים, אלא מפני שבארץ ישראל יש הבדל, וראוי לקבוע שורש חילוק דינים באותה המידה שבארץ ישראל ימצא זה החילוק על פי התורה, באשר סוף עם ה' להיות קבועים בארץ ישראל כהבטחת השי"ת הנאמנה: 'ונטעתים מעל אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם' (עמוס ו, טו)".

חידוש קדושת הערים הללו, הוא אבן פינה בחזרתו הנצחית של עם ישראל לארץ.   

ב. "לא יוכלו להישאר עבדי אחשורוש"

אותם שמבינים לעומק את משמעות התקנה של קריאת מגילה בערים מוקפות חומה ביום מיוחד, אילו שזוכרים את כבודה, מעלתה וייעודה של ארץ ישראל, הם לא יהיו עבדי אחשורוש. הביטוי "עבדי אחשורוש" רומז לגמ' המסבירה מדוע לא אומרים הלל בפורים כמו שאומרים על כל נס? אחת התשובות: "אמר רבא: ...אכתי עבדי אחשורוש אנן" (מגילה יד ע"א). הנס לא היה שלם. על אף ההצלה הגדולה מגזרת המן, עם ישראל נשאר כפוף בארצו כמו גם בשאר הארצות תחת שלטון אחשורוש. גם אחרי נס פורים, כשעזרא עלה לארץ, כשהיעד הוא: "לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חק ומשפט" (עזרא ז, י), מעטים מאד עלו איתו. הרוב העדיף להישאר בגלות. לא הבינו מה המשמעות העמוקה של מגורי עם ישראל כעם וכריבון בארצו,  ביכולת לבנות מחדש את בית המקדש, ולדרוש בארץ את תורת ה' חוקיו ומשפטיו.

אשר על כן, אילו שזוכרים ומזכירים גם לאחרים את התפקיד שלנו כעם, הם לא יהיו עבדי אחשורוש. הם לא יהיו עבדים ליצרים, או לשפלות לאומית, ולא יהנו מסעודת המלך, כשכלי בית המקדש משמשים כלי האוכל. הם יהיו אלו שישאפו ויתפללו לחידוש סדר העבודה בבית הגדול שנקרא שמו של הקב"ה עליו, וכפי שנתחיל לקרוא בשבת זו פרשת ויקרא על עבודת הקרבנות במקדש. הם ייכספו גם ברגעים קשים לחידוש מנחת העומר עליה נקרא בפרשתנו (ויקרא ב, יד-טז), וכפי שאמר מרדכי היהודי להמן הרשע, כשחשב שהמן בא להרגו (ויקרא רבה, כח, ו). אילו יבקשו את דברי דוד המלך בתהילותיו: "וירם קרן לעמו" קרן של התחדשות באמונה ובתורה, בבנין הארץ, בהתיישבות ובעשייה "בימים ההם בזמן הזה".

הזוכרים והמזכירים את כרכיה של ארץ ישראל, את מעלות הקדושה שבערים מוקפים מימות יהושע בן נון, לא יוכלו להישאר עבדי אחשורוש, אלא יהיו עבדי ה' בשמחה ויבואו לפניו ברננה.