מנח ועד איוב – מחורבן העולם ליישובו

בס"ד                            מנח ועד איוב – מחורבן העולם ליישובו[1]

הנביא יחזקאל מזכיר את נח הצדיק יחד עם עוד שני אנשים, שצדקתם מילטתם מן הפורענות: "וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּתוֹכָהּ נֹחַ דָּנִיאֵל וְאִיּוֹב הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל יד, יד). חז"ל מבררים את השאלה מדוע מבין כל צדיקי המקרא נבחרו דווקא שלושה אילו ללמדנו שצדקת האדם תצילנו ביום רעה, והם מטעימים בחיבור בראשית רבתי: "נח ראה העולם ביישובו ובחורבנו וביישובו [...] איוב ראה יישוב ביתו וחורבנו ויישובו. דניאל ראה ביהמ"ק וראהו חרב וראהו בנוי בנין שני, ולכך זווגן הכתוב זה לזה" (בראשית רבתי, נח [מהדורת בובר, עמ' 65])

   התנ"ך מתאר את הדרך בה התמודדו נח ואיוב עם "הסוף הטוב" של חייהם. הבה נראה מה ניתן ללמוד מתיאורים אילו. נח, שהיה בשלב הראשון לחייו "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו, ט), המשיך לחיות לאחר המבול עוד 350 שנה והוא מכונה בידי הכתוב "אִישׁ הָאֲדָמָה" (שם ט, כ). ומה מעשיו? אמנם יש לו שלושה בנים אך הוא פסק מהולדה. הוא נוטע כרם וסופו: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (שם, כא), והוא מבוזה בידי בנו ונכדו. לעומתו סופו של איוב שונה: התנ"ך מתאר שהוא נשאר בצדקותו "וַה' שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ" (איוב מב, י); רכושו וכבודו הושב אליו כפליים ממה שהיה לו "וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה" (שם), "וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל אֶחָיו וְכָל אַחְיוֹתָיו וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים" (שם, יא); והוא זכה לברכת הפריון והוסיף להוליד: "וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת" (שם, יג).

מה ניתן ללמוד מכך? הביטוי השגור על לשוננו "סוף טוב הכל טוב" הוא בנאלי מדי. דווקא בתקופה ההיסטורית הגדולה שאנו חיים בה, כשרבים מקרבנו חוו חורבן גדול בחייהם ונדרשים להתחיל מחדש – למן חורבן השואה ועד לשכול מלחמות ישראל - שאלת ההתמודדות עם "הסוף הטוב" מתעצמת. התיאורים השונים של המקרא מלמדים שהבניין המחודש איננו פשוט כלל. יש מי שמתקשים לחזור לבנייה ויש מי שמצליחים להתמודד עם הזיכרונות הקשים וממשיכים ביישובו של עולם ובהתעלותו. יהי רצון שהבטחתו של הקב"ה בידי ישעיהו הנביא, שניבא מצד אחד על הסתר הפנים שיהיה לפני הגאולה, ומאידך על הנחמה הגדולה שתבוא לאחריה, ותלה את שורשה בהבטחת ה' לנח תתקיים במהרה בימינו - "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ. בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'. כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ " (ישעיהו נד 9-7).

[1] את עיקרי הדברים שמעתי בשיעור נפלא של חברתי היקרה אחינעם יעקבס יצ"ו.