דבר תורה לפרשת לך-לך

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ.."                                                              [בראשית יב, א-ב]

בפסוקים אלו מתחיל סיפורו של  עם ישראל, העם הנבחר. השאלה המתבקשת כמעט  מאליה היא מדוע פנה ה' אל  אברם מבלי שמתואר קודם לכן שאברם היה ראוי לכך בשל צדקותו. השאלה מתחזקת לאור התיאור  בפרשה הקודמת אודות נח: ".. נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נח".

הרמב"ן  בפירושו  לפס' ב' אמנם מקשה: " כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים?"

המהר"ל בספרו נצח  ישראל  בפרק י"א מבאר מדוע  זה לא הקדימה התורה  לתאר את אברהם כצדיק בטרם צווה בצו של "לך לך": ".. לא יקשה כלל, כי אצל נח לא היה רק בחירה פרטי, והבחירה הפרטית הוא לפי מה שהוא, והכל הוא לפי מעשה צדקות שלו. אבל באברהם לא היה בחירה פרטית, רק באומה הישראלית, שהם זרעו. שהרי כתיב באותה בחירה (בראשית יב, ב) "ואעשה אותך לגוי גדול", וזה בחירה כללית, ובחירה כמו זאת אין תולה במעשה כלל, ולא בחטא, כי המעשה הוא לפרט...ולכך יתורץ השאלה, שלא הזכיר הכתוב צדקת אברהם קודם שנגלה עליו השכינה ואמר לו "לך לך מארצך וממולדתך וגו'" (בראשית יב, א), שאם כך היה משמע שלכך נגלה עליו הקב"ה ואמר לו "לך לך מארצך" בשביל זכותו שהזכיר, ואם כן היה זאת האהבה תלויה בדבר, וכל אהבה התלויה בדבר - בטל דבר בטל האהבה (אבות פ"ה מט"ז). לפיכך אל בחירה הפרטית יש שנוי, ולא אל הבחירה כללית. "

פירושם של דברים, בחירת אברם  לא  הייתה כאדם פרטי ולכן לא הייתה תלויה במעשיו. הבחירה באברם היא כאביה של אומה שמגמתה להפיץ את שם ה' בעולם. לא בכדי נסמך הציווי "לך לך" אל ההבטחה "ואעשך לגוי גדול". גוי גדול ומיוחד.

הבחירה בעם היהודי היא נצחית ואינה תלויה כלל במעשים. הקשר בין   אלוקי ישראל לעמו לא ינתק לעולם כיוון שאין המדובר באהבה התלויה בדבר. לפיכך, 'ישראל  אף על פי  שחטא ,ישראל הוא'.

הקשר בין ישראל  לקב"ה ולתורה הוא קשר עצמי- פנימי. לכן, מסביר  המהר"ל , רק ישראל  ולא האומות האחרות יכולים היו לקבל תורה המתאימה  לטבעם במעמד הר סיני. העמים האחרים, שעל פי מדרש חז"ל  דחו את ההצעה לקבל   את התורה, כל גוי מסיבתו הוא, עשו  זאת מאחר שבמהותם אין הם מתאימים לקבל  תורה. רק  "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" כלשון הנביא ישעיה מתאים לכך. העם היהודי הוא יצירה מיוחדת שהגיחה לעולם החל  מאברהם העברי.  אין המדובר בבחירה  מתוך סך נתון של עמים על דרך של בחירת ירקות בשוק, אלא ביצירה נבחרת של  עם  המותאם לקשר נצחי עם  ה' ועם תורתו, קשר בר קיימא  ובלתי תלוי.  על כן אנו מברכים בברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל   העמים ונתן לנו את  תורתו". הבחירה בנו כעם קדמה למתן התורה  ואפשרה אותו.

המילים  "לך לך" מזכירות לי שיר שנהגנו לשיר בסעודה שלישית באולפנא המתאר את הקשר ההדדי בין היהודי לאלוקיו במהלך ההיסטוריה היהודית. מתוך השיר עולה ראייה של הצו לאברם לא כפנייה אל אדם פרטי אלא כצו המופנה אל היהודי הראשון בהיסטוריה ולאחריו אל בניו: "ולשמוע מגבוה את הקול האומר לך לך לך , לך לך לך. אתה אחר. אתה יחידי. לך  לך, לך לך, פירושו -להיות יהודי". אכן, באופן בו מצטווה אברהם "לך לך"  מקופלת הבטחה לבני בניו עד סוף  כל הדורות.