אנכי ה' א-לקיך המעלך מארץ מצרים

דבר תורה לפרשת כי-תשא / הרב ד"ר איתי ליפשיץ[1]

אנכי ה' א-לקיך המעלך מארץ מצרים

בפתחה של פרשת העגל נאמר "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים"  לא נאמר אשר הוציאנו מארץ מצרים. וכך גם בחטא העגל עצמו (שמות לב ד) - וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. לא נאמר אשר הוציאוך מארץ מצרים.

להלן, אנסה לעיין במגבלות המקום והזמן בהבחנה שבין "יציאת מצרים" לבין "עליית מצרים"

בספר בראשית התבשרנו על סיום גלות מצרים בשתי לשונות. בלשון ברית בין הבתרים (בראשית טו, יג) וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה...וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל. ובלשון ה' ליעקב אבינו (בראשית מו ד) אָנֹכִ֗י אֵרֵ֤ד עִמְּךָ֙ מִצְרַ֔יְמָה וְאָנֹכִ֖י אַֽעַלְךָ֣ גַם־עָלֹ֑ה. אם כן, בסיומה של גלות מצרים תהיה לעם ישראל יציאה ועליה. באופן פשוט ומלולי, היציאה מתארת את הפרידה הפיזית מארץ מצרים, מפרעה ומעמו, והעליה מתארת תנועה פיזית אל הדרך העולה ממצרים כשסופה ביעד הוא ארץ ישראל.
כך גם בסנה, משה רבינו נשלח לשתי שליחויות:
הקב"ה אומר למשה (שמות ג,ח) וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֘ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה. ההצלה היא אחת מהלשונות הידועים "והצלתי" ובהמשך בסנה (שמות ג, י) והוצא את עמי בני ישראל ממצרים. ולצד ההצלה והיציאה מופיעה גם העליה וכך גם בהמשך מעמד הסנה (ג, טז) פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם. וָאֹמַ֗ר אַעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֘ מֵעֳנִ֣י מִצְרַיִם֒ אֶל־אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙...מכאן ואילך, תדבר התורה הן בלשון "יציאת מצרים" והן בלשון "עליה ממצרים" ויש לשאול מתי התורה תדבר בלשון יציאה ומתי בלשון עליה, ומה משמעות הדבר.

נראה להציע ששתי הלשונות טומנות בחובן לצד המשמעות המילולית הפיזית משמעות נוספת.
לשון היציאה נקבע, כאמור, כבר בברית בין הבתרים כלשון של "יציאה" מעבדות. בלשון התורה עבדות מסתיימת ב"יציאה" – "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא". לשון "יציאת מצרים" אינה יציאה פיזית בלבד אלא שינוי המעמד המשפטי של עבדי פרעה. ולכן לשון ה"יציאה" בסנה כרוכה בשליחות של משה אל פרעה האדון דווקא: (פסוק י) וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם. היציאה ממצרים מתבטאת גם בלשון התורה על שילוח עבדים. כך בסנה (פסוק כ) וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶֽם. וְנָתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם...(פרשת הענקה – ואכמ"ל) וכך מיד לאחר הסנה (ד, כג) וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל. וָאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת־בְּנִי֙ וְיַֽעַבְדֵ֔נִי. המיוחד שביציאת עבדים זו היא שיוצאים מעבדות פרעה לעבדות ה' ל"ויעבדני", (ויקרא כה, נה) – כִּֽי־לִ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ עֲבָדִ֔ים עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אני ה' א-לקיכם. יציאת מצרים היא אפיזודה רגעית שמשנה את מעמדנו לעם של עבדי ה'.

לשון העליה מממצרים נזכרת בסנה בשליחות לעם ישראל והעליה ממוקדת בדרך שעל עם ישראל לעלות בה ממצרים אל הארץ המובטחת. גם כאן נראה שהעליה אינה עניין פיזי בלבד ויש לה משמעות נוספת. ראשון העולים ממצרים היה אברהם אבינו (בראשית יג א) ויעל אברהם ממצרים ועליו דורש הזוהר הקדוש (פרשת תולדות) וְאִסְתַּלַּק לְדַרְגֵּיהּ קַדְמָאָה, דַּהֲוָה בֵיהּ בְּקַדְמֵיתָא, וְעָאל בִּשְׁלָם, וּנְפַק בִּשְׁלָם. וכך דורש תנא דבי רבי ישמעאל על הפסוק (ויקרא יא מה) הַֽמַּעֲלֶ֤ה אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְיֹ֥ת לָכֶ֖ם לֵאלֹקים וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָֽנִי. (בבא מציעא סא ע"ב): אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא: יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים למה לי? ... אמר ליה: אנא המעלה קא קשיא לי, מאי שנא הכא המעלה דכתב רחמנא? - אמר ליה: לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: אמר הקדוש ברוך הוא: אילמלא (לא) העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה, שאין מטמאין בשרצים - דיי. נמצא שהעליה ממצרים אינה עליה פיזית בלבד אלא מסלול של התעלות.
הרב רפפורט הציע להבחין בין היציאה שהיא רגעית, נקודה בעבר - כמעשה הקניין. לעומתה העליה ממצרים שהיא תהליך מתמשך דומה יותר לתהליך חינוכי. ואני מבקש להוסיף על דבריו שייתכן שביציאה ממצרים אנחנו פאסיביים - מצרים מגרשים אותנו ב"קומו צאו" וזאת בשיא הופעתו של הקב"ה – אני ולא מלאך – וכך ברגע אחד שלא ממש תלוי בנו הפכנו לעם של עבדי ה'.
העליה ממצרים היא תהליך שאנחנו נשואו. עלינו לעלות ולהתעלות וכפי שנראה מיד, מצד אחד אין בכוחנו לעשות זאת לבדנו אך בוודאי שאנחנו חייבים להיות נוכחים ולבחור בתהליך – לכתך אחרי במדבר.
וכמו ברגע הנשגב של בריאת העולם כשהאדם נוצר על כרחו ובאה לאחר מכן נפילת החטא כך גם ברגע הנשגב של יציאת מצרים ומעמד הר סיני באה לאחר מכן הנפילה של חטא העגל שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך העליה שלנו שאיננו מתקדם בקו ישר.

בפתחה של פרשת העגל נאמר "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים"  לא נאמר אשר הוציאנו מארץ מצרים. וכך גם בחטא העגל עצמו (שמות לב ד) - וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. כך גם יאמר הקב"ה למשה (בפסוק ז) לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וכך גם במהלך התיקון והסליחה על חטא העגל הפרשיה כולה עסוקה ב"לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל הארץ...כי לא אעלה..אתה אמר אלי העל את העם הזה... אל תעלנו מזה. ויש להבין את הדבר!
לפי פירושי רש"י ורמב"ן – כשמשה בושש לרדת מן ההר, משאלתם של ישראל היתה שיהיה מי שימשיך להורותם הדרך והיא ה"עליה". ובלשון רמב"ן: "אמרו, משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים ע"פ ה' ביד משה (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו. נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו...שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה, וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם.... והנה לא תמצא שיאמר בעגל בשום מקום אשר הוציאנו ממצרים, כי הם מודים במי שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (לעיל כ ב), כי שמו הגדול הוא המוציא אותם משם, אבל יאמרו במקומות רבים אשר העלוך, כי יקחו זה במקום היד הגדולה המחרבת ים השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים (ישעיה נא י). וזהו שנאמר (תהלים קו כא כב) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב...".

נמצא שלאחר מעמד הר סיני, רק ביחס לעליה ממצרים שיתפו ישראל את משה כמנהיג וכמתווך וממילא הרגישו אבודים בחסרונו. ואילו ביחס ליציאת מצרים כבר ידעו כל ישראל כי "אנכי ה' א-לקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". וכך הסביר הרמב"ן בפירושו: "וטעם אשר העלית מארץ מצרים יובן מפסוק ויסע משה את ישראל מים סוף (לעיל טו כב)...ומשה אמר בתפלתו אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה (פסוק יא), כי אתה לבדך הוא המוציא...".

בהמשך עלייתנו יש לצפות לתיקון ולהפנמה שה' הוא זה המעלה אותנו ממצרים: כשנגיע אל הארץ המובטחת ונלחם על ארץ ישראל תצווה עלינו התורה בפרשת שופטים: לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי ה' אֱלֹקיךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. ובדומה לאמור בדיבר הראשון יקויים בנו בע"ה גם האמור בתהילים (פרק פא) אָנֹכִ֨י׀ יְקֹ֮וָ֤ק אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ:

יציאת מצרים היא נקודה בזמן שממנה הכל נובע - אנכי ה א-לקיך אשר הוצאתיך.

משם התחיל תהליך של עליה והתעלות שאנו ממשיכים אותו עד לגאולתנו. חטא העגל מלמד אותנו שתהיינה נפילות בדרך אך נוכל  להמשיך את העליה גם לאחר הנפילות. ולבסוף גם נגיע ב"ה אל המנוחה ויקויים בנו: לֹא־יֹ֤אמְרוּ עוֹד֙ חַי־ה' אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: כִּ֣י אִם־חַי־ה' אֲשֶׁ֣ר הֶעֱלָה֩ וַאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדַּחְתִּ֖ים שָׁ֑ם וְיָשְׁב֖וּ עַל־אַדְמָתָֽם: