מצות מחיית עמלק

מצות מחיית עמלק

הסיפור של מלחמת עמלק מופיע בשני מקומות בתורה, הראשון  מופיע פרשת בשלח והשני בסוף פרשת כי תצא. הסיבה לחלוקת הסיפור לשני מקומות היא מפני  שיש  שני היבטים  שונים על אירוע זה הבאים לידי ביטוי ביחס למחיית עמלק.  "מחה אמחה את זכר עמלק" מצדו של הקב"ה כפי שמסופר בפרשת בשלח ו "תמחה את זכר עמלק " כפי שמסופר בפרשת כי תצא שהיא החובה על  עם ישראל.

מלחמת עמלק כפי שמתוארת בפרשת בשלח נוגעת לפעולותיו של הקב"ה ולכן חז"ל הדגישו את ההשתעבדות של עם ישראל לאביהם שבשמים, כמו שנאמר במשנה בסוף פרק שלישי במסכת ראש השנה ואת החובה הזו  לדורות הבאים. המלחמה המתוארת בפרשת כי תצא עוסקת בפגיעה הפיזית לכלל ישראל על ידי עמלק " ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע" ומשה רבינו רוצה להדגיש לאנשי דור באי הארץ את חובת המוכנות שלהם לצאת למלחמה כנגד עמלק וכן לשאר אויבי עם ישראל.

 חלוקה זו מתאימה למטרות השונות של שני ספרים אלו. ספר שמות עוסק בגילוי השמות של הקב"ה ואת כבודו בעולם, הבא לידי ביטוי ביציאת מצרים, מתן תורה ובהשראת השכינה  במשכן וכתוצאה מכך ההדגשה בספר שמות היא "מלחמה לה' בעמלק ".מצד שני , ספר דברים עוסק בנאומיו של משה רבנו לדור באי הארץ בתקופה שבה גילוי כבוד ה' בעולם מצטמצם. לכן הדגשת הסיפור היא החובה התמידית של עם ישראל במלחמה זו.

אולם,  קיים נדבך נוסף לתובנה זו בבואנו להתבונן במילים של התורה בפרשת בשלח ובפרשת כי תצא. בפרשת כי תצא נאמרה לעם ישראל המלה " זכר" וחיוב זה דומה למה שנאמר בשאר מצוות התורה "זכר" כמו ביציאת מצרים, שבת וכהנה.  חיוב נוסף נאמר כאן והוא "לא תשכח". חז"ל הבהירו לנו את משמעות מילים אלו בספרא בפרשת בחוקתי :

" וכן הוא אומר 'זכור את אשר עשה לך עמלק' , יכול בלבך, כשהוא אומר 'לא תשכח'  הרי שכחת לב אמורה, מה אני מקיים 'זכור' שתהיה שונה בפיך".

בפרשת בשלח נאמר "כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" : שני חיובים נאמרו כאן, חיוב של כתיבה וחיוב של העברה בעל פה. החיוב של העברה בעל פה כבר נאמר ביחס למכות מצרים (שמות פרק י. ב) "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" וכן ביחס ליציאת מצרים "כי ישאלך בנך ".  אמנם, ביחס לחיוב של כתיבה יש לציין שזאת הפעם הראשונה שהחיוב של כתיבה בספר  הוזכרה בתורה. הראשונים התייחסו לבעיה על איזו ספר מדובר והאבן עזרא כתב:

 " בספר -  זו הפרשה בשנת הארבעים נאמרה, והעד: שאמר בספר, בפתחות הבי"ת הנודע והוא ספר התורה, או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמות ה', ואיננו אתנו כאשר אין לנו ספר הישר" 

וכבר התייחס לדבריו הרמב"ן שם. אולם, מהות החיוב של כתיבה דרושה הסבר. מה מיוחד במלחמת עמלק שלאחריה דורש הקב"ה ממשה רבנו לכתוב ולחקוק זאת בספר ואינו מסתפק בהעברת הסיפור בעל פה כמו בסיפור יציאת מצרים?  הסבר הדבר נמצא בסוף הפרשה בדבריו העמוקים של רש"י על הביטוי:

 " כי יד על כס ק-ה  " ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם". 

הפגיעה של עמלק אינה רק פגיעה בכלל ישראל המחייבת "מחיית שמו מתחת השמים"  כלשונו של הרמב"ן בפרשת כי תצא,  אלא פגיעה בכבוד השם בעולם. נצרכת כאן כתיבה בספר משום שהיא פעולה הנוצרה מכוחו של הכותב והיוצר- " בורא העולם" . כתיבה אינה תלויה בבני אדם הקוראים, מספרים או אפילו זוכרים אלא היא חקוקה לנצח בתוך ספר בבחינת  "למען יעמדו ימים רבים". חילול השם הנובע מפעולותיו של עמלק טעון תיקון הרבה יותר רדיקלי ויסודי. לכן, מצוה הקב"ה את משה לכתוב ולחקוק לנצח, את תקיפת עמלק על כלל ישראל,  השתעבדות של כלל ישראל לאביהם שבשמים, הניצחון החלקי שהיה בזמנו של משה וכביכול "התחושה" שעד מחייתו הסופית של עמלק,  כסאו ומלכותו של הקב"ה לא יהיה מושלם.