שירת הים – מבנה ומשמעות

בס"ד, שבט תשפ"א דבר תורה לפרשת בשלח– הרב ד"ר יהודה אלטשולר

שירת הים – מבנה ומשמעות
 

אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.

ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ.

מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף.
תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.

יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב.

וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.
וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם.
אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.

מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.

נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ.
שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.
אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.
תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן

 עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ.

תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ.

ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.

את שירת הים כולנו מכירים ואומרים אותה כבדרך קבע מידי יום. ודרכה של קביעות שהיא מטשטשת את הכוונה בכלל ואת עוצמת השירה בלבד. אמנם העיר המשנה ברורה[1] שיש להקפיד על אמירתה "בשמחה וידמה בדעתו כאלו באותו היום עבר בים והאומר בשמחה מוחלין לו עונותיו", אך ככל הנראה אין די בכך. מבנה השירה 'אריח על גבי לבנה' ממקד את תשומת הלב באופן הכתיבה של השירה ומדגיש את היותה שירה כמו גם השימוש במילים היחודיות כגון ארממנהו, אימתה, תביאמו ותטעמו' ועוד. אך אם נשאל אדם מה תוכנה של השירה התשובה תהיה  - קריעת ים סוף. תשובה זו ודאי נכונה אך אני מבקש להציע כאן דרך שאותה למדתי מאח שלי, להבנה נוספת ומשמעותית שלה.[2]

ניתן לזהות בשירה מעין פזמון שאותו ציינתי בהדגשה. מאפייני הפזמון הם: כפילות הביטויים ואזכור שם ה'. (במסורת הקריאה אותה קיבלתי מאבי, אלו הם הפסוקים בהם ישנה נגינה מיוחדת לטעמים). מטרת הפזמון היא הדגשה וכמובן גם חלוקה של השירה לבתים.

הבית הראשון בהצעה זו הוא הפתיח בו ניגש המשורר ומצביע שהסיבה לשירה היא הישועה שמעוררת את רצונו להנוות ולרומם את הקב"ה

הבית השני פותח בפזמון: ה' איש מלחמה, והוא אכן מתאר את המלחמה. מתואר כאן האירוע עצמו באופן מאד יבשה ומעט טכנית. הקב"ה עצמו לא מופיע כאן אלא באופן נסתר 'ירה בים', ולעיתים אפילו בלשון סבילה – 'טובעו'.

הבית השלישי חוזר על תיאור המלחמה באופן מפורט שגם חוזר על הפרטים שהוזכרו בבית השני, אך כאן הקב"ה כבר מופיע באופן פעיל ובגוף שני  - 'גאונך, תהרוס, חרונך ועוד ביטויים רבים. הארוע שתואר קודם בלשון יבשה בידי מי שכביכול מתבונן מן הצד, מתואר עתה כנס מרשים שידו של הקב"ה מובילה אותו בעוצמה אדירה, פועלת בטבע ופוגעת במצרים.

לאחר שלשה בתים המשורר נמצא במצב נפשי כזה המאפשר לו לחוות דעה אמונית ולטעום מרוח הקודש ולהתחיל להשוות בין הקב"ה לאלים האחרים – אלי העמים.
מי כמכה באלים ה' ?!  עם ישראל בבית זה מסוגל כבר לראות לא רק את האירועים שמתרחשים מול עיניו בתוך הים אלא גם התבוננות למרחב הגיאוגרפי פיזי והמטא-פיזי. יש כאן מעין גאו-אסטרטגיה רוחנית.  עם ישראל יודע לראות את עצמו הולך במדבר ואת העמים האחרים נרתעים בבהלה (נחית בחסדך עם זו גאלת, שמעו עמים ירגזון...)  ובפזמון כבר ידע להבחין ולהבדיל בין הקב"ה לבין אלי העמים האחרים. פרספקטיבה רחבה מעין זו, איננה דבר של מה בכך, ודרוש מבט רחב ועמוק כדי לתאר זאת.

הבית החמישי כבר מצעיד אותנו לעבר העתיד הרחוק ויש בו מעין נבואה המתארת את חזון הכניסה לארץ ישראל שבליבה מקדש. 'עד יעבור עמך ה'' לא רק את הים הקונקרטי שאיתו מתמודד העם בהווה אלא את כל האתגרים שהעם עוד יעבור בעתיד עד שיחוש נטוע ב'הר נחלתך'.

בשלב זה יכולה השירה להביע את החזון האולטימטיבי שלשמו לא רק יצא העם ממצרים אלא שבשלו ולמענו יעבור עם ישראל ואיתו האנושות כולה מסע בן אלפי שנים – 'ה' ימלוך לעולם ועד!'

בשלב זה יש להעיר שלכאורה שירת הסיום צריכה אף היא לענות על 'תנאי' הפזמון ולהביע את עצמה בכפילות? לעזרתו נדרשו מסדרי התפילות שיצרו כפילות בפסוק האחרון ומנהגנו הוא לחזור על ההצהרה  - "ה' ימלוך לעולם ועד" פעמיים[3], כמעין קביעה ואמירה מוחלטת.[4]

 

בהצעה זו הפזמון מנחה אותנו מבית אחד לשני, וככל שהשירה מתקדמת היא לוקחת את ארועי ההווה ומוצאת בהם לא רק את ידו של הקב"ה המובילה את ארועי ההווה בדרך נס, אלא מרחיבה ומעמיקה את נקודת המבט של המשתתפים בשירה למרחבים של אמונה בהם הקב"ה מנצח את אויביו, ולמרחבי העתיד הקרוב בו העם יכנס לארץ לאחר שיצלח את המדבר, ואף כלפי העתיד הרחוק בו מלכותו של ה' תיכון בעולם באופן גלוי כאשר עם ישראל נטוע באדמתו.