עין ולב

עין ולב

פרשת זו היא הפרשה היחידה בתורה שהיא "פרשה סתומה" זאת אומרת, שבצורת כתיבתה בספר התורה אין רווח בין סוף פרשת ויגש לתחילתה של פרשת ויחי. בדרך כלל ישנו רווח בין הפרשות וזה מה שמכונה "פרשת פתוחה" אך פרשתנו פותחת ללא רווח כלל כפי שניתן לראות.

כמה שורות מתחת ניתן לראות "פרשה פתוחה" כאשר השורה מסתיימת באמצעה לאחר המילים "ראש המיטה" ולאחר מכן רווח עד סוף השורה. מדוע פרשת ויחי נסתתמה?

פרשנויות רבות ניתנו לסתימתה של פרשה זו וכבר במדרש ישנן מספר דעות לכך. רש"י בשם המדרש מביא:  “לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר: שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו”. הביטוי עיניהם וליבם הוא מעניין ודורש הסבר. מה הפירוש לסתום את הלב והעיניים? היכן מופיע הצירוף הזה שוב ומה הוא יכול ללמד אותנו?

הביטוי "עיניהם וליבם" מופיע כבר בתחילת שליחותו של משה כאשר הוא גדל בבית פרעה אך יוצא לראות בסבלותם של אחיו וכך אומר המדרש במקום: "וירא בסבלותם - נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם" (ב"ר) כדי להזדהות עם הסבל שלהם משה נתן גם את עיניו וגם את ליבו. לא מספיק לראות בעיניים את הסבל אלא גם לפתוח את הלב לסבל הזה.

בפרשתנו יעקב חולה "הנה אביך חולה" מעניין שבהלכות ביקור חולים בשולחן ערוך יש רמז לפתיחות הלב והעין כאשר באים לבקר את החולה.

הבית יוסף בשם הרמב"ן מביא שחלק ממצוות ביקור חולים היא התפילה עליו. לא מספיק לבוא לבקר את החולה ולראות בעיניים את כאבו אלא גם לאחר מכן להתפלל עליו מקירות לבו. גם בחולים שלא ניתן לבקרם או שאין לבקרם מפני שמחלתם קשה או לא נעימה כחולי מעיים וחולי עיניים כתוב בשולחן ערוך: " אין מבקרין אותו בפניו אלא נכנסין בבית החיצון ושואלין ודורשין בו אם צריכין לכבד ולרבץ לפניו וכיוצא בו ושומעין צערו ומבקשים עליו רחמים" גם באים כדי לשמוע את צערו בחינת ה"עיניים" וגם לאחר מכן מבקשים עליו רחמים בחינת ה"לב".

מעניין שלגבי תפילה ישנה מחלוקת היכן צריכים להיות הלב והעין כאשר מתפללים. הגמרא במסכת יבמות מביאה שלוש דעות בנושא זה: "ר' חייא ור' שמעון בר רבי הוו יתבי [היו יושבים], פתח חד מינייהו [אחד מהם] ואמר: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה, שנאמר (מלכים א' ט:ד): "והיו עיני ולבי שם כל הימים"; וחד [ואחד] אמר: עיניו למעלה, שנאמר (איכה ג:מא): "נִשָּׂא לבבנו אל כפים". אדהכי אתא [בינתיים בא] ר' ישמעאל בר' יוסי לגבייהו [אליהם], אמר להו [להם]: במאי עסקיתו [במה עסקתם]? אמרו ליה [לו]: בתפלה; אמר להו [להם]: כך אמר אבא: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, כדי שיתקיימו שני מקראות הללו." (יבמות קה:) הרב שטיינזלץ זצ"ל הסביר את מסקנת הגמרא שהמתפלל צריך שיהיו עיניו למטה וליבו למעלה באופן שהמתפלל צריך שיהיו  שעיניו למטה – בענייני העולם הזה, על כל הטוב והשפל שבו אך ליבו למעלה  - התיקון שהוא מכוון אליו הוא גבוה ביותר. הוא לא רוצה רק ברפואתו של החולה אלא בעילויו, בקיום הייעוד והשליחות שלו וגם על זה הוא מתפלל.

פרשה זו סתומה משום הצרות והשיעבוד שמפנים רק את העיניים למטה ומקשים על הלב להביט למעלה. העיניים מסתתמות כאשר אין את הלב שיגביה אותן. אך יעקב נותן גם צידה לדרך לשבטים כדי שצליחו לעבור גלות מצרים ולא לאבד את הלב. במילותיו האחרונות לילדיו הוא מלמד אותם שיהיו עיניהם למטה – על ענייני העולם הזה כפי שניכר מהברכות אך ליבם למעלה – לתיקון השלם והגדול. התפילה, על החולה ובכלל, משתפת ענייני עולם הזה פשוטים כרפואה, פרנסה וכד' יחד עם תיקון ירושלים, צמח דוד ועבודת המקדש, הלב והעיניים מצטרפים יחד לתיקון עולם במלכות ה'.