אין סומכים על הנס

בס"ד, כסלו תש"ף

 דבר תורה לפרשת וישלח - הרב ד"ר ארי לנדא

אין סומכים על הנס

בתחילת הפרשה יעקב  אבינו נערך לפגישתו עם עשו. (פרק לב) " (ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם" המלאכים חוזרים ומדווחים לו  "(ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: (ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה". מסביר רש"י במקום "ויירא ויצר - ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים". עולה כאן כמובן השאלה מדוע יעקב ירא? הרי הוא זכה להבטחה אלוקית עם צאתו לדרך בתחילת פר' ויצא (כח',טו) "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ". אחר הבטחה כזו מדוע יעקב אבינו חושש בכלל, איך יתכן שאם ה' הבטיח לסייעו הוא ח"ו יפגע או יפגע באחרים?

עונה על כך  הגמרא במסכת ברכות (ד'/ א') "רבי יעקב בר אידי רמי (הקשה), כתיב: (בראשית כ"ח) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב: (בראשית ל"ב) ויירא יעקב מאד! אמר: שמא יגרום החטא". תשובתו של רב אידי בר אבין שיעקב חשש שמא עשה חטא ואינו ראוי לשמירה  המובטחת ע"י ה'. ניתן לענות תשובה רחבה יותר על שאלה זו (שאינה סותרת את דברי הגמרא אלא מרחיבה אותם) שמקורה בספר שמואל א' (פר' טז') "(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ: (ב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר ה' עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי: (ג) וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" פסוקים אלו מעוררים מספר קשיים. מה טיב חששו של שמואל "וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי"? והלוא שמואל נצטווה מפי הגבורה, האם אינו סומך עליו! האם לא נראה כי יש כאן פגם באמונתו של שמואל הנביא בה'? אך לא רק שהקב"ה אינו מוכיחו על דבריו – הוא אף ממשיך באותו קו ומציע פתרון בנוסח "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶך"!

הגמרא  לומדת מדיון זה במסכת פסחים (ח'/ ב') " והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין! - היכא דשכיח היזיקא שאני" הגמרא מבררת האם הכלל של שלוחי מצווה אינם ניזוקים פועל תמיד? ועונה - שהיכן שמצוי היזק בדרך הטבע זה שונה ולא מחייב שתהיה שמירה, הוכחת הגמרא היא  שנאמר (שמואל א, טז) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך וגו'. ומסביר הרד"ק בעקבות חז"ל במקום: "מצאנו כי אף על פי שהיה מבטיח הקב"ה הנביא או הצדיק, אף על פי כן הוא נשמר מלכת במקום סכנה, כמו שראינו ביעקב אבינו... והטעם, כי אף על פי שהקב"ה עושה ניסים ונפלאות עם יראיו, ברוב הם על מנהג העולם... וזו היתה שאלתו 'איך אלך', ואמר לו הקב"ה: 'עגלת בקר תקח בידך'... ולמדו רז"ל (יבמות סה ע"ב) מזה הפסוק שמצוה לשנות בדברי שלום"

מתגובת יעקב ושמואל, שהיו נביאים וקבלו הבטחה ישירה מה', ולמרות זאת חששו כי כמסקנת חז"ל "אין סומכים על הנס" חשוב מאד שנשליך רעיון זה בחיינו. בכל פעם שאנו עומדים במקום סכנה נפנים ערך זה, לדוגמא, הכביש הוא אחד ממקומות הסכנה העיקריים בחיינו. על כל אחד  החובה ליסוע בצורה כזו שאינה מסכנת אותו (לדג' חגורת בטיחות, לא ל"לגנוב" רמזור אדום ועוד) ולא את האחרים (לדג' לפקוח עיניים כשעוברים ליד מעבר חצייה שמא מישהו ירד לכביש). ולא רק בדרכים אלא בכל מעשינו בחיים, אנו מצווים להשתדל בכל כוחנו לאחוז בכל כללי הבטיחות וה' הטוב בעיניו יעשה.