שהקדושה שייכת לכל תחומי החיים.

בס"ד,  ניסן תשע"ט

דבר תורה לפרשת קדושים – ד"ר רבקה רביב

פרשת קדושים פותחת את חלקו השני של חומש ויקרא ומגלה לנו שרעיון הקדושה לא מצטמצם בדל"ת אמות של מתחם המקדש אלא פורץ לכל תחומי החיים – האדם (פרשת קדושים-אמור), הזמן (פרשת אמור) והמקום (פרשת בהר) והוא מאפיין את לשונה של התורה בפרקים י"ט-כ"ז. אם באופן מסורתי הצטמצמה התפיסה הדתית אודות הקדושה בכל מה שקשור למקדש – לעבודת הקרבנות ולמושגי טומאה וטהרה הקשורים אליו - בא חלקו השני של החומש ובישר שהקדושה שייכת לכל תחומי החיים.

האם מדובר בחידוש של חומש ויקרא או שכבר בחומשים הקודמים יש ניצנים לרעיון הזה?

אמנם רוב ההיקרויות של הקדושה קשורים למקום התגלות ה', למקדש ולעבודה בו (לדוגמה שמות כח, ב; כט, לא) אך עיון מעמיק יותר מעלה שכבר מפרשת בראשית אנו למדים שיש קדושה לזמן, כיון שה' קידש את יום השבת (בראשית ב, ג), ובהמשך עם ישראל נדרש לקדש את הזמן בחג המצות (שמות יב, טז) ובשבתות (שם טז, כג); במעמד הר סיני התבשרנו שקיימת ציפייה כללית מעם ישראל להיות "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שם יט, ו) ובפרשת משפטים נדרשים ישראל להיות "אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ" (שם כב, ל) ולהימנע מאכילת טריפות. גם בחלקו הראשון של חומש ויקרא נקשרת הזהירות מאכילת מאכלות אסורים לא רק בהקשר של טומאה וטהרה אלא גם בהקשר של מושג הקדושה: "כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (ויקרא יא, מד).

דרישת הקדושה נמצאת גם בחומש במדבר בקדושת הנזיר (במדבר ו, ה) ובנוגע למצות הציצית (שם טו, מ). אפילו קרח משתמש באידיאת הקדושה בכדי לבסס את טיעונו כלפי משה ואהרן "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" (שם טז, ג). בחומש דברים בפרשת ואתחנן הקדושה משתמשת כנימוק להימנעות מעבודה זרה "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים" (דברים ז, ו; יד, ב) ומאכילת מאכלות אסורים (שם יד, כ). בפרשת כי תצא חוזרת התורה ומקשרת את מושג הקדושה להשראת שכינה (שם כג, טו) ובפרשת כי תבוא היא חוזרת על הביטוי "עַם קָדוֹשׁ" בהקשרים כלליים (שם כו, יט; כח, ט).

החידוש של חומש ויקרא אם-כך הוא בחיבור שהוא עשה בין שני חלקי הספר – לצד קדושת המקדש, הנובעת מהשראת השכינה, ישנה קדושה גם מחוצה לו, וזה כשלעצמו מהווה רעיון מהפכני.

מה למעשה מצפה מאתנו התורה בדרישה שבראש פרשת קדושים "קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם" ואיך אדם מסוגל להגיע לקדושה?

אם נתבונן בספרות התנאים ניווכח שהם מצאו בתורה שני כיוונים שונים לדרך בא אדם יגיע למצב של קדושה. הראשון מובא בתורת כהנים "'קְדשִׁים תִּהְיוּ' (ויקרא יט, ב) - פרושים תהיו" (ספרא א, א, כ"י וטיקן 66). כיוון אחר מצאנו בספרי בהקשר למצוות ציצית "'וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם' (במדבר טו, מ) – זו קדושת כל המצוות" (ספרי במדבר, קטו, כ"י וטיקן 32). בספרא הטעימו החכמים שפרישות והימנעות מביאה לקדושה ואילו בספרי עשיית המצוות מקדשת את האדם, בדומה למטבע הברכה שטבעו החכמים על עשיית מצוות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוַת...". כדאי לציין שההסבר של הספרי מבוסס על המשמעות הפשוטה של הכתוב בבמדבר: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם" (במדבר טו, מ).

   רש"י ורמב"ן בחרו לבאר את דרישת התורה בראש פרשת קדושים בדרכו של הספרא. אמנם חכמי הספרא לא ביארו ממה האדם יימנע ורש"י ורמב"ן הציעו לכך הסברים שונים. לפי רש"י מספיק להימנע מן העריות ומן העבירות בכדי להגיע לקדושה (כגרסת פירוש רש"י במקראות גדולות, מאגר הכתר), ואילו לפי רמב"ן יש להימנע "מן המוּתרות". הסברו של רש"י קשה כיון שלא ברורה הכפילות "מן העריות ומן העבירות", בפרט בגרסת פירוש רש"י בכמה עדי נוסח, "מן העריות ומן העבירה", מאחר שכידוע "העבירה" היא עבירת עריות. בין פרשני רש"י היו שהציעו שרש"י ביקש בפירושו להסביר את הסמיכות של  פרשת קדושים לרשימת העריות שקדמה לה ולכן פתח בעריות והמשיך בעבירות שמנויות בפרשת קדושים (בפרק י"ט חוזרות ונשנות מילות אזהרה מן העבירות: "תִּירָאוּ" ,"תִּשְׁמֹרוּ" ","אַל", "לֹא"). הסברו של רמב"ן, לפיה התורה דורשת מאתנו מעבר לדרישות המפורשות שלה, קשור לתפיסת הפרישות המאפיינת את דרכו ובאה לידי ביטוי למשל בפירושו לפרשת הנזיר. פירוש מאוחר יותר למושג הקדושה הציע רמח"ל בשער הקדושה במסילת ישרים. לפי הצעתו דרגת הקדושה היא הדרגה הגבוהה ביותר שבה "אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש" (מסילת ישרים פרק כו).

   אם נעמיד את הצעותיהם של רש"י, רמב"ן ורמח"ל נוכל לזהות שלוש מדרגות – לפי רש"י בכדי להגיע לקדושה מספיקה הימנעות מן העבירות ובפרט מן העריות. לפי רמב"ן ההימנעות מן העבירות (ועשיית המצוות) עדיין לא יביאו אותנו לקדושה ועלינו להרחיב את ההימנעות גם מדברים הקשורים לתאוות ולמוּתרות. ואילו לפי רמח"ל מדרגת הקדושה מחייבת אותנו גם במעשי החולין שלנו לחיות בקדושה.

   אחתום בטיעון נהדר ששמעתי מאחת ממרצות המדרשה בבר-אילן, הרבנית נחמה אריאל, שטענה בפניי שמדברי רש"י (על פי הגרסה "פרושים תהיו מן העריות ומן העבירה") יוצא שרובם של ישראל, גם אילו הרחוקים מקיום מצוות, חיים כיום בקדושה לפי שהם נמנעים מגילוי עריות. יהי רצון שנזכה להימנע מן העריות ומן העבירות, ונתקדש בקדושת המצוות, וכך יתקיימו בנו שני ההסברים שהסבירו התנאים במדרשיהם ונהיה על כל פנים ראויים לכינוי "אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ".