פרשת השבוע

שם הפרשה: 
ויחי

דברי תורה לפרשת השבוע, ויחי
מאת הרב ד"ר יהודה זולדן
קריאת שמע על המיטה של יעקב אבינו
פרשת קריאת שמע מופיעה בחומש דברים בפרשת ואתחנן )דברים ו, ד ט(. היא מתחילה בפסוק: "שמע -
ישראל", ומיד אחר כך מתחיל הפסוק: "ואהבת את ה' אלוקיך". אנו מצווים לומר פרשה זו פעמיים ביום, אך
בין הפסוק "שמע ישראל" לבין הפסוק "ואהבת" אנו מוסיפים בלחש: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
ע"פ מסורת חז"ל, הרקע לקיום המצווה באופן זה ברוך שם כבוד מלכותו לאחר אמירת "שמע ישראל", –
הוא מפרשתנו, בעקבות מה שארע סביב מיטתו של יעקב אבינו בעת שהוא ברך את בניו. הקריאה של
יעקב אבינו: "הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם", קושרת את פרשת "שמע ישראל" לכאן.
אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם
במדרש ההלכה מסופר:
כשהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא להם לבניו והוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו שנאמר:
"ויקרא יעקב אל בניו... ראובן בכורי אתה ...שמעון ולוי אחים ...יהודה אתה יודוך אחיך" )בראשית
מט, א ח(. מאחר שהוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו, חזר וקראם כולם כאחד. -
אמר להם: שמא יש בלבבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם?
אמרו לו: "שמע ישראל" אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת כך, אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה
העולם, אלא "ה' אלהינו ה' אחד".
ועל כן הוא אומר "וישתחו ישראל על ראש המטה" )בראשית מז, לא(. וכי על ראש המטה
השתחווה? אלא שהודה ושבח שלא יצא ממנו פסולת.
...דבר אחר: שאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אמר לו הקדוש ברוך הוא: יעקב, הרי
שהיית מתאווה כל ימיך שיהו בנים משכימים ומעריבים וקורים קריית שמע.
)ספרי דברים פרשת ואתחנן פיסקא לא(
ע"פ מדרש זה, יעקב אבינו ליבן יחד עם בניו את אמונתם בייחודו של בורא עולם. יעקב בקש לברר לפני
מותו עם בניו שהכל שלמים באמונתם בה'. ניתן לראות בזה גם קריאת כיוון של יעקב לבניו, מה עליהם
להנכיח ולמסור הלאה ועל יסוד מה מבוססת השליחות והייעוד. ע"פ מדרש ההלכה תשובת הקב"ה היא
שבכך יעקב אבינו הטמיע את החובה בה הצטווה עם ישראל אחר כך לומר בכל יום שאנו עם ישראל
מאמינים ש:"ה' אלוקינו ה' אחד", ועל כן מבטאים זאת במסגרת מצוות קריאת שמע בעת שמשכימים ובעת
שמעריבים. 1
אין בלבנו אלא אחד
בגמרא מופיע מדרש זה בנוסח אחר:
אמר רבי שמעון בן לקיש: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם" )בראשית מט, א(. ביקש
יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה.
אמר: שמא חס ושלום יש במיטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו?
אמרו לו בניו: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד". אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו
אלא אחד.
באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
)תלמוד בבלי פסחים נו ע"א(
ע"פ הגמרא, הרקע לליבון של יעקב אבינו עם בניו את אמונתם בייחודו של בורא עולם, קשורה לכך
שהסתלקה ממנו שכינה כשהוא רצה לומר להם את "קץ הימין", את קורותיהם של השבטים, שהם הייעודים
והמשימות של כל שבט ושבט ושל כולם כאחד. היה צורך לברר וללבן שאכן הכל מאוחדים באמונתם בייחוד
ה'. לאביו יצחק אבינו, ולסבו אברהם אבינו, היו בנים שלא היו במקום זה, ישמעאל ועשו, והם מבטאים – -
כיוון אחר ולוחם כנגד אמונה זו. רק כשהיה ברור לגמרי שהכל עם מאמינים בייחוד השם, אפשר היה
להתחיל בברכות.
במדרש רבה הנוסח קרוב יותר למסופר בגמרא:
יעקב אבינו אמר: אקרא לבניי להודיע להן אימתי הוא הקץ.
מיד נגלה עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: לבניך את קורא, ולי לאו? שכן ישעיהו אמר "ולא אותי
קראת יעקב" )ישעיה מג, כב(.
כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר לבניו: בבקשה מכם היו מכבדין להקב"ה כדרך שכיבדוהו
אבותיי, שנאמר: "האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו" )בראשית מח, טו(.
1 נציין עוד שלימים נוספה ברכת יעקב אבינו "המלאך הגואל אותי מכל רע" )בראשית מח, טז( בעת אמירת קריאת שמע על המיטה. וכן
בהזדמנויות נוספות: בעת עליית "כל הנערים" בשמחת תורה, ועוד.
אמרו לו: יודעין אנו מה בלבך "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" )דברים ו, ד(. -
כיון ששמע יעקב כן נשתחוה, שנאמר: "וישתחו ישראל על ראש המטה" )בראשית מז, לא(. התחיל
אומר בלחישה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
אמר לו הקדוש ברוך הוא: "כבוד אלהים הסתר דבר" )משלי כה, ב(, אין המידות הללו שלך,
שנאמר: "הולך רכיל מגלה סוד" )משלי יא, יג(.
)בראשית רבה )תיאודור אלבק( פרשת ויחי פרשה צו, א( -
סילוק השכינה מוסבר בכך שיעקב אבינו לא קרא לה'. לא בירר איתם את אמונתם בה'.
ציוום וזרזם על יחוד השם, ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו
הרמב"ם בספרו משה תורה הי"ד החזקה, כתב ארבעה פרקים להלכות קריאת שמע. הרמב"ם ממעט -
להביא דברי אגדה בתוך ספר ההלכה זו. ובכל זאת, הרמב"ם כתב את המסורת הזו הלכותיו בדרכו שלו:
הקורא קריאת שמע כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד",
וחוזר וקורא כדרכו "ואהבת את ה' אלוהיך" עד סופה.
ולמה קורין כן? מסורת היא בידינו, שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו, ציוום
וזרזם על יחוד השם, ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו.
ושאל אותם ואמר להם: בני שמא יש בכם פסלות מי שאינו עומד עמי ביחוד השם, כענין שאמר לנו
משה רבינו: "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פנה היום מעם ה' אלהינו
ללכת לעבוד את אלוהי הגוים ההם פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה" )דברים כט, ז(?
ענו כולם ואמרו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". כלומר: "שמע" ממנו אבינו "ישראל" "ה' –
אלוקינו ה' אחד".
פתח הזקן ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבח בו
ישראל הזקן אחר פסוק זה.
)רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק א הלכה ד(
מפרשי הרמב"ם מנסים להתאים בין דברי הרמב"ם לדברי הגמרא, אך נראה שמה שהבסיס לדברי
הרמב"ם זו המסורת שבמדרש ההלכה )כך כתב בסוף דבריו הרב יוסף קארו, בפירושו כסף משנה, על
הרמב"ם שם(.
ההתכנסות סביב מיטתו של יעקב אבינו היתה מיועדת לחזק ולזרז את השבטים באמונה וייחוד השם,
והליכה בדרכם של אברהם ויצחק. היא תוכננה מראש ולא מפני שנסתלקה ממנו שכינה. הבירור
המשמעותי הזה עם כל הבנים לא נעשה קודם, אל בסוף ימיו של יעקב, מפני שמעתה ואילך אין מדובר
בבנים פרטיים, אלא בשבטים.
בפרשתנו מופיע לראשונה בתורה הביטוי "שבט". "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" )בראשית
מט, י(; "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" )שם טז(, ובסוף לאחר כל הברכות: "כל אלה שבטי ישראל שנים
עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם" )שם כח(. כאן בפעם
הראשונה מתחדש המושג: "שבטי ישראל שנים עשר". עד עתה היו בני יעקב אנשים פרטיים, מכאן ואילך
המשימה היא שבטית, מנהיגותית, לאומית. המילה: "שבט" יכולה להתפרש כאוסף של אנשים שיש להם
מכנה משותף, אך היא גם ביטוי להובלה, למנהיגות. זאת ניתן ללמוד מהפסוק: "אתם נצבים היום כלכם
לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל" )דברים כט, ט(. ראשים, זקנים,
שוטרים אילו סוגים שונים של מנהיגים. ממילא גם הביטוי "שבטיכם" הוא ביטוי למנהיגים. "חושך שבטו
שונא בנו" )משלי יג, כד( חושך שבטו הוא מי שלא מנהיג את בנו. והרועה "מעביר צאנו תחת שבטו", –
תחת מנהיגותו. אשר על כן, הרמב"ם ציין את הפסוק מדברי התוכחה של משה רבנו: "פן יש בכם איש ...או
שבט אשר לבבו פנה היום מעם ה' אלהינו".
כך הסביר הרב צבי יהודה הכהן קוק את תוכנו של הכינוס סביב מיטתו של יעקב אבינו:
יעקב אומר: "האספו.... הקבצו ושמעו" )בראשית מט, א ב(. תתרכזו כאן כולכם, כל בית ישראל -
"ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" )שם(. אודיע לכם אוצר של מאורעות ואת עננינו
של כלל ישראל לכל הדורות. ...ענינם של ישראל בכל הדורות הוא דבקו האלוקית היותר עליונה
"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם" )דברים ד, ד( מהיסוד הנורא והעצום של "שמע ישראל" )דברים ו,
ט(, נמשך "הקבצו ושמעו בני יעקב, ושמעו אל ישראל אביכם" )בראשית מט, ב(. האמונה בה',
הדבקות בה', היא יסד מציאות חיים אינטרס החיים שלנו.
)שיחות הרב צבי יהודה קוק בראשית, עמ' - 433-432 )
האמונה המאוחדת והברורה בייחוד השם היא תנאי בסיסי למילוי הייעוד של כל שבט במקומו ובפני עצמו,
ושל הכל כאחד.
ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע
ע"פ מסורת נוספת בחז"ל, יתכן והבירור האמוני הזה החל כבר קודם, כשיעקב אבינו הגיע לראשונה
למצרים לפגוש את יוסף. יוסף יצא לקראת אביו, ובפסוק מתואר מה קרה בפגישה הראשונה לאחר כל כך
הרבה שנים ולאחר כל מה שארע בעקבות מכירתו:
ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד
)בראשית מו, כט(
רש"י ציין למדרש אגדה שם נאמר: "ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע". מפרשי המדרש ורש"י ביארו את
המדרש במישור ההלכתי ודנו רבות בשאלות כמו מה המשמעות שדוקא עכשו בדיוק בעת הפגישה אמר
יעקב קריאת שמע, או אם זה הזמן לומר קריאת שמע, אם כן מדוע יוסף לא אומר, ועוד כהנה.
נראה להציע שיעקב אבינו איננו קורא כאן קריאת שמע כי הגיע זמנה, והוא איננו קורא קריאת שמע לפני ה'
על מנת לבטא את אמונתו בה' וקבלת עול מלכותו כפי שנדרש בעת שמקיימים את המצווה. הוא קרא
קריאת שמע בפני יוסף. הוא ברר ולבן עם יוסף היכן הוא נמצא מבחינה רוחנית אמונית לאחר כל השנים
הללו בהם הם היו מנותקים זה מזה וכל מה שעבר עליו. אכן ההתרגשות לקראת המפגש היא גדולה מאד
גם מצדו של יעקב והוא אומר זאת: "ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי"
)בראשית מו, ל(, אך לפני הכל הוא רוצה לדעת את מקומו הרוחני של יוסף האם הוא נכלל במסגרת י"ב
השבטים, הוא רצה לחוש ולהרגיש, היכן הוא. וכפירושו של הרב חיים בן עטר, אור החיים הקדוש: "אחרי
ראותי פניך והכרתי בהם שעודך חי, פירוש צדיק כמקודם, ולא נשתנה דיוקנך מכמות שהיה אלא עודך חי, כי
הצדיקים קרויים חיים )ברכות יח ע"א(, ונכון" )בראשית מו, ל(.
יעקב אבינו נפרד מן העולם כשהוא מוסר לשבטים את ייעודם ותפקידם, כשהם מאוחדים ומודעים לשליחות
ולמשימה של כולם ושל כל שבט לחוד, כשהבסיס והמניע לכל אותם ייעדים הוא האמונה בבורא עולם,
בייחודו ובדבקות בו "ה' אלוקינו ה' אחד".