בפרשת וילך אנו קוראים על מצוות הקהל

 

דברי תורה לפרשת השבוע, פרשת וילך

מאת הרב יהודה זולדן

 

 

הקריאה בתורה בבית המקדש ביום הכיפורים ובמעמד הקהל

בפרשת וילך אנו קוראים על מצוות הקהל. בחג הסוכות במוצאי שנת השמיטה יש להיקהל במקום אשר יבחר ה', והמלך היה קורא פרשיות מחומש דברים בפני כל העם – האנשים בהשים והטף (דברים לא, י-יג; משנה סוטה ז, ח). יש דמיון רב בין קריאת התורה במעמד הקהל ע"י המלך, לבין קריאת התורה ע"י הכהן הגדול ביום כיפור. נעמוד על ההשוואה בין המעמדות ונעמיק במשמעות הדבר.

 

קריאה בתורה ביום כיפור בבית המקדש ע"י הכהן הגדול

ביום כיפור, עם סיום עבודת הכהן הגדול, הוא היה יוצא לעזרת נשים וקורא בפני הנוכחים שנמצאים שם את הפסוקים מסדר העבודה שבפרשת אחרי מות (ויקרא טז), ופסוקים מפרשת המועדות שבפרשת אמור (ויקרא כג).

במשנה במסכת יומא (ז, א) וכן במשנה במסכת סוטה (ז, ז) מתוארים השלבים שלפני ואחרי הקריאה בהרחבה רבה:

ברכות כהן גדול כיצד? חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל, וקורא עומד... ומברך עליה שמונה ברכות: על התורה, ועל העבודה, ועל ההודיה, ועל מחילת העוון, ועל המקדש, ועל ישראל, ועל הכהנים, ועל שאר התפלה.

קריאה זו איננה חובה מהתורה אלא תקנת חכמים. הכהן היה קורא בבגדי לבן שלו אם רצה (משנה יומא ז, א), והקריאה הייתה בעזרת נשים. אין חובה לקהל לצפות בעבודת היום, ואין חובה כלל לשמוע את קריאתו, אלא שמי שהיה נוכח במקדש בא לשמוע גם את קריאת הכהן הגדול.

 

קריאה בתורה במעמד הקהל בבית המקדש ע"י המלך

במשנה במסכת סוטה (ז, ח) [המשנה שאחרי תיאור סדר הקריאה ביום כיפור], מתואר סדר הקריאה במעמד הקהל. השלבים שלפני ואחרי הקריאה דומים להפליא לסדר הקריאה של הכהן הגדול ביום כיפור:

פרשת המלך כיצד? …חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך. והמלך עומד ומקבל, וקורא יושב. וקורא… עד שגומר כל הפרשה. ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן, אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העוון.

במעמד הקהל המצווה היא לקרוא בפני כל העם, האנשים הנשים הטף והגרים, "פרשיות שהן מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת" (רמב"ם הל' חגיגה ג, א). לעומת זאת, ביום כיפור אין חובה כלל לשמוע את הקריאה מהכהן הגדול.

 

מקדש – כפרה וטהרה, מרכז האומה

סדר הקריאה בשני המעמדות דומה, אך בולט לעין שביום כיפור הכהן הגדול עומד במרכז, בעוד שבמרכז מעמד הקהל עומד המלך, והכהן הגדול מוסר לו את ספר התורה וחולק לו כבוד.

ספר התורה בו היו קוראים המלך והכהן הגדול הוא ספר העזרה (רש"י בבא בתרא יד ע"ב ד"ה ספר). ספר העזרה הוא הספר שכתב משה רבנו ביום פטירתו וש"הונח בארון, שאם יבקש לזייף דבר, שיהיו מוצאים אותו בארון" (דברים רבה ט, ט). לא הכול מסכימים לכך שהכהן והמלך קראו מספר העזרה, שהרי לא מצאנו בסדר יום כיפור שכהן גדול היה מוציא את ספר התורה מקודש הקודשים לקרוא בו, ומה גם שהקריאה בתורה היא לאחר שסיים את כל העבודה (תוספות בבא בתרא שם). גם לא מצאנו שהמלך או כהן גדול היה נכנס בסוכות לקודש הקדשים כדי להוציא ולהכניס אח"כ בחזרה את ספר התורה מתוך העזרה.

אמנם, יתכן ש"ספר העזרה" האמור אינו הספר המונח בארון בקדש הקדשים אלא ספרו של שבט לוי, עליו נאמר בפרשתנו: "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל" (דברים לא, ט). בפסוקים שם נאמר שמשה רבנו כתב שנים-עשר ספרי תורה ובאופן מיוחד לשבט לוי. הפסוקים הבאים אחריו (דברים לא, י-יד) הם הפסוקים של מצוות הקהל, בהם נאמר "תקרא את התורה הזאת" (שם יא), ויתכן שהכוונה לספר התורה שנמצא ביד הכהנים בני לוי. כהן גדול היה קורא בספר זה ביום כיפור מפני שזה הספר של שבט לוי וסביר להניח שהיו קוראים בו במשך כל השנה, ואילו המלך יכל אמנם לקרוא מספרו שלו, אך גם הוא קורא בספר של שבט לוי שהיה מונח בעזרת ישראל, מפני שזהו הספר ממנו הוא העתיק את ספרו שלו (ירושלמי סנהדרין ב, ו ורמב"ם הל' מלכים ג, א). כיון שהוא נמצא במקדש, הוא קורא מהמקור ולא מן ההעתק.[1]

הדמיון הרב בין שני המעמדות בהם קוראים בספר העזרה בעזרת נשים - בכל שנה ביום כיפור על ידי הכהן הגדול, ופעם בשבע שנים על ידי המלך - מלמד על מרכזיות המקדש בחיי האומה מצדדים שונים אך משלימים: מחד כמרכז הקודש, הטהרה והכפרה של העם כולו ביום כיפור - "כי ביום הזה יכפר עליכם" באמצעות הכהן הגדול, תפילתו ועבודתו שבקודש הקדשים, עבור כל עם ישראל בכל מקום שהם. ומאידך כמרכז לאומי, בהתכנסות ההמונית במקדש אחת לשבע שנים כשהמלך עומד במרכז וסביבו כל העם, והמטרה היא "לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו, ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו, וכענין שכתוב בפירוש בזאת המצוה ולמען ילמדו ויראו את ה'" (ספר החינוך מצווה תריב). דבר זה מלמד אותנו על הזרימה ההדדית מהמקדש לעם ישראל (בעבודת יום הכיפורים) ומעם ישראל למקדש (במעמד הקהל). קבלת תורה מחודשת על ידי המלך והעם, ותפילה, טהרה וכפרה על ידי הכהן הגדול.

"אשרי עין ראתה... בשמחת קהלנו... בדיצת קהלנו... קהל קדושים רוגשים בבית קדשי הקדשים - הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו" (פיוט מסדר העבודה).