עד האלוקים יבוא דבר שניהם

בס"ד

דברי תורה לפרשת השבוע, משפטים

מאת הרב ד"ר יהודה זולדן

עד האלוקים יבוא דבר שניהם

 

דיינים הדנים במשפטי התורה מכונים אלוקים: "על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה, עד האלוקים יבוא דבר שניהם, אשר ירשיעון אלוקים" (שמות כב:ח). " 'אשר ירשיעון אלוקים'- אלו הדיינין, שכתיב בהם: "אלוקים לא תקלל" (שמות כב: כז) (מדרש תנחומא (בובר) פרשת אחרי מות סימן יב). הצדק האלוקי מתברר ומתלבן ע"י אותם הדיינים ועל כן הם כונו בשם מיוחד זה. כך גם הציג זאת משה בפני יתרו:

כי יבא אלי העם לדרש אלוקים. כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורתיו (שמות יט: טו-טז)

פתרון סכסוך בין אדם לחברו, מוגדר כדרישת אלוקים. לא רק סדר חברתי הדורש הכרעה על מנת לאפשר לאותם בעלי ריב להמשיך לתפקד כידידים או למצוא את האיזון הנכון ביניהם, אלא בירור מה הוא  רצון ה' לגילוי האמת ועשית הצדק במצב שנוצר. בכל חברה תרבותית יש חוקים וכללים שבני אדם קבעו המאפשרים לנהל חיים חברתיים וציבוריים. אך משפטי התורה מטרתם לכוון לסדר הנכון מבחינה שמימית שהעולם יהיה מתוקן וינהג ביושר.

 תנא להו רב חייא בר רב מדפתי: "ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב" (שמות יח:יג). וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כלו? תורתו מתי נעשית? אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית" (בבלי, שבת י ע"א)

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל, שנאמר: "אלוקים נצב בעדת אל בקרב אלוקים ישפוט" (תהילים פב: א). וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר "משוד עניים מאנקת אביונים, עתה אקום יאמר ה' " (תהילים יב:ו) (בבלי סנהדרין ז ע"א)

דיין שדן דין אמת לאמיתו- בדק וחקר היטב, ליבן את כל צדדי הענין כראוי וכנדרש, והורה כיצד יש לנהוג ולפעול, נעשה שותף לקב"ה בבנין העולם, ולהשראת השכינה בארץ.

כך הסביר הראי"ה קוק (עולת ראיה חלק ב עמ' נט) את הייחודיות של משפטי התורה: המשפטים האלוקיים מתוך שהם נובעים ממקור האמת העליונה, אין מטרתם רק מטרה קרובה לישר סכסוכים ארעיים ההווים בחיי בני אדם. אלא הם הולכים להעלות את החיים ואת ההוויה כולה מיסוד האמת העליונה הטבועה בהם. הרי הם משרים את השכינה בעולם ומעלים את השפעתם על האדם ועל העולם.

מקום מושבו של בית הדין הגדול היה במקדש בלשכת הגזית. "ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש" (רש"י שמות כא:א). הסנהדרין העוסקים במשפטי ה' הם חלק מסדר השארת השכינה שבעבודת המקדש.

 

 הסמיכה

משה רבנו לימד תורה את יהושע ושבעים הזקנים והעביר להם את היכולת והרשות להורות ולפסוק הלכה. זו היא פעולת הסמיכה.

משה רבינו סמך יהושע ביד, שנאמר: "ויסמוך את ידיו עליו ויצווהו", וכן השבעים זקנים משה רבינו סמכם ושרתה עליהן שכינה, ואותן הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים. ונמצאו הסמוכין איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו (רמב"ם הלכות סנהדרין ד, א)

הסמיכה היא ביטוי לכך שהנסמך ראוי להורות הלכה, והוא ממשיך את מסורת ההוראה והפסיקה מימות משה רבנו שקבל את התורה בהר סיני מפי הגבורה. בתקופה מאוחרת, גזרו הרומאים שיהיה אסור לסמוך מורי הלכה:

פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל, שכל הסומך - ייהרג, וכל הנסמך - ייהרג, ועיר שסומכין בה - תיחרב, ותחומין שסומכין בהן - יעקרו. מה עשה יהודה בן בבא? הלך וישב לו בין שני הרים גדולים, ובין שתי עיירות גדולות, ובין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם. וסמך שם חמשה זקנים, ואלו הן: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבי יוסי, ורבי אלעזר בן שמוע. רב אויא מוסיף: אף רבי נחמיה. כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן: בניי, רוצו! אמרו לו: רבי, מה תהא עליך? אמר להן: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים. אמרו: לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל, ועשאוהו ככברה  (בבלי, סנהדרין יד ע"א)

מדוע היתה גזרה כל כך חריפה על הסמיכה? מה הפריע לרומאים? היה קשה להם לקבל שמערכת משפט יונקת את כוחה ממקור עליון. שעל דיין סמוך ועל כל דיין אחר גם מי שאיננו סמוך, לברר וללבן מה הוא רצון ה' מאז ההתגלות בהר סיני דרך הפסיקה והפרשנות לאורך כל הדורות עד אליו. אין מדובר רק על תובנות שכליות אנושיות של אנשים חדורי יושר ומחפשי צדק, אלא שאיפה לחשיפה ממקום גבוה יותר.

 

בעלי הדינים

בחשיפת הצדק האלוקי, שותפים גם בעלי הדינים:

"אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב אתה עשית" (תהילים צט, ד) אתה כוננת ישרות לאוהביך שע"י המשפטים שנתת להם, הם עושים מריבה זה עם זה ובאין לידי משפט והם עושין שלום (שמות רבה (וילנא) פרשה ל, א)

השבח לקב"ה על כינון המשפט, ואפשרות לבעלי הדין לפתור את הסכסוך ולהשלים. אך הרב יעקב חרל"פ מי מרום- שמות, עמ' קסו, קסח) הציע פירוש  אחר:

היינו שלולא המשפטים, לא היה בישראל שום מריבה זה עם זה. ורק כדי שאור המשפט האלוקי יצא מהכח אל הפועל, באים על ידי זה למריבה, ומיד שפוסקים להם את המשפט הם עושים שלום.

כל דבר שנופל בין שני ישראלים אינו אלא גילוי חלק תורה שבעל פה הנובע מעומק הרצון העליון החפץ למען צדקו להגדיל תורה ולהאדירה שכל המשפטים משפטי ה', יתגלו בפועל.

לא רק הדינים שבין אדם למקום השתלשלו למטה עם יסוד שורשם העליון, כי אם גם דינים ומשפטים שבין אדם לחברו, גם כן ירדו למטה עם כל שרשם ומקורם. ואל נדמה בנפשנו כי המשפטים שבין אדם לחברו הם כולם אך בעולם הזה לרגלי הסכסוכים שבין אדם לחברו, אלא גם להם שורש ארוך למעלה ומיסוד השורש העליון, מתהווים דינים וסכסוכים שהם יסוד גילויי תורה שבעל פה.

המריבות והסכסוכים בין בני אדם נוצרים כדי שהמשפט האלוקי ייחשף ויתלבן. זאת לעומת מערכות משפטיות אחרות בהן פסק הדין, החוק או התקנה נקבעים בעל בסיס תובנות אנושיות בלבד. לא תמיד ניתן לצפות מראש את כל המצבים החדשים שיתהוו, ופסק הדין, החוק או התקנה נקבע לאחר הצטברות מקרים ורכישת ניסיון. בעוד שמשפטי התורה נאמרו כבר בהר סיני, ותפקיד הדיין לברר ולחשוף מה נאמר אז, ובהתאם לכך לקבוע ולהחליט למקרה שלפניו ולגם לנתב את הפסיקה הלאה.