הברכות והקללות

דברי תורה לפרשת השבוע,            פרשת בחוקותי                                                        מאת גב' מירב סויסה

 

 

בפרשת בחוקותי מופיעות ברכות וקללות, במידה ועם ישראל הולך בדרכי ה' או לא:

 

(ג) אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:

(ד) וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:...

(ט) וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם:

(י) וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ:

(יא) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם:

(יב) וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:

(יג) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת:

(יד) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה:

(טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי:

(טז) אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם:...

 (כא) וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם:...

 

מה מעוררת בנו קריאת הפסוקים הללו?

קריאת פסוקי התוכחה והפורענות, המרובים פי כמה מפסוקי השכר – מעוררת תחושה לא נוחה, ואכן הם נקראים בבית הכנסת בקול נמוך ובמהירות. אם נעיז להישיר מבט אל הפסוקים הללו נגלה שה' אומר כי יעשה לעם ישראל דברים נוראים במידה ועם ישראל יזנח את דרך התורה והמצוות: "וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ", "וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם", "וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם ", וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם", ועוד ועוד.

מה זה עושה לנו כקוראי ולומדי התורה? כאוהבי התורה ואוהבי ה'?

אנו חיים בדור, שב"ה אינו חווה זוועות כאלו, אבל גם אין אנו רחוקים מדורות שבהם התרחשו פורענויות כאלו וקשות מהן.

 

מה זה עושה לנו?

ביום הזיכרון האחרון בזמן הצפירה, כשחשבתי בכאב על אינסוף הכאבים והצלקות שהותירו מלחמות ישראל ופיגועי הטרור (שלא לדבר על השואה) בעם ישראל ובאלפי אלפי משפחות ואנשים טובים ויקרים – הרגשתי שעבורי המשמעות הגדולה של הימים הללו הינה התובנה שאנו חיים למען משהו שהוא גדול מאיתנו. החיים שלנו אינם תכלית הכל. אנו חיים למען מטרה שהיא גדולה מאיתנו, מהחיים של כל אחד ואחד מאיתנו. וזה אומר שלפעמים אנחנו נדרשים לתת את החיים הללו עבור המטרה הזו

אבל זה גם אומר משהו מאוד יומיומי. מנקודת מבט כזו, הקיום היומיומי הפרטי, מקבל משמעות אחרת: אני חלק ממשהו גדול, החיים הפרטיים שלי הם חלק ממשהו גדול, נצחי, אלוהי – וזה צובע את היומיום בצבע עמוק יותר. זה מאפשר להסתכל על החיים הפרטיים שלי כחלק ממשהו גדול הרבה יותר, זה נותן כוח להתמודד עם המון דברים קטנים, כי אני ואושרי אינם המטרה של הקיום שלי, אלא מטרה אלוהית נצחית ענקית, שה' בחר בי להיות אחת מנושאותיה בעולם.

הקללות (והברכות) של פרשת בחוקותי גורמות לי להבין שהאושר והנוחות הפרטיים של החיים שלי אינם מטרה בפני עצמה, אלא בם הם חלק מדרכו של הקב"ה לקדם את עולמו לאותה מטרה גדולה.