מצות קידוש החודש

בס"ד

מצות קידוש החודש

פירושים רבים נכתבו אודות הבחירה של הקב"ה לקבוע את מצות קידוש החודש כמצוה הראשונה שנאמרה לעם ישראל וכמו שציין רש"י (בראשית פרק א א) " אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל".

היה נראה לומר שמדברי הרמב"ם בספר המצוות ישנה תובנה חדשה בהסברת הנושא הזה. בשונה למה שכתב בפתיחה לספר המצוות שמטרת הספר היא " שאבאר בו מנין המצוות ואיך ראוי שימנו ואביא ראיה על זה מכתובי התורה וממאמרי החכמים בפירושיהם" הרמב"ם האריך מאד בביאור המצוה הזאת.  אחד הנושאים המרכזיים בדבריו  נוגע לקשר בין היכולת לקיים מצוה זו לנוכחות של עם ישראל בארץ ישראל.

כך הוא כותב במצות עשה קנג " ודע שהחשבון הזה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי החדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד. אלא בעת הצורך ובהעדר החכמים מארץ ישראל אז אפשר לבית דין הסמוך בארץ ישראל שיעבר השנים ויקבע חדשים בחוצה לארץ כמו שעשה רבי עקיבא כמו שהתבאר.....ובכאן שורש גדול מאד משרשי האמונה לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה. וזה שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העבור שבידינו .......אלא מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חודש או יום טוב.........ואני אוסיף לך באור. אילו איפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהיה שם בית דין ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים. לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חדשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. כי מציון תצא תורה ודבר י"י מירושלים (ישעי' ב מיכה ד)."

הרמב"ם מגלה לנו שיסוד המצוה של קידוש החודש בזמנינו הוא מכוח העובדה ההיסטורית וההשגחה התמידית של הקב"ה על ארץ ישראל,  שלעולם תישאר הארץ מאוכלסת ע"י היהודים ורק מכוח עובדה זו אנו מקדשים את החודש בזמן הזה. הרמב"ם לא הביא מקור לקביעה הזאת ונשאלת השאלה היכן הבטיח שלא ימחה את אותות האומה. התשובה היא ,כנראה, שיסודן של דברים מכוח השבועה וההבטחה לעם ולארץ שרישומה של האומה ישאר תמיד בארץ.

בעל החת"ם סופר בחידושיו על מס' חולין (דף ז.א) מרחיב על כך ומסביר שהמקור לדברי הרמב"ם נמצא בדברי הגמרא במסכת יבמות (דף פב. ב) " דתניא בסדר עולם אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להן ושלישית אין להן " וכתב שם רש"י שפעמיים עם ישראל קדשו את ארץ ישראל. הפעם הראשונה היתה על ידי יהושע והפעם השניה היתה על יד עזרא, אך לא תהיה קדושה שלישית כי קדושת עזרא קיימת לעולם. כותב החת"ם סופר שקדושת עזרא יכולה להתקיים רק בתנאי שישנה נציגות של עם ישראל בארץ ישראל ובלשונו " אך אם ח"ו יתבטל זה, אם כן בטלה קדושת עזרא ויהיה צריך קדושה שלישית לעתיד לבא וכבר הבטיחנו קדושה שלישית אין להם". לדעת החת"ם סופר זהו המקור לדברי הרמב"ם " שלא ימחה אותות האומה מכל וכל".

השלמה לדברי הרמב"ם נמצא בדבריו בפירוש המשניות בזבחים " ועליה אמר הנביא ונחלתו לא יעזוב לפי שאמר בתחילת דבריו שהשם בחר בירושלים לשכינתו ובחר בישראל לסגולתו אח"כ אמר שהקב"ה ישמור העם הזה אשר בחר בו במקום ההוא אשר בחר בו ג"כ שנאמר כי בחר ה' בציון וגו' כי יעקב בחר לו יה וגו' כי לא יטוש ה' את עמו וגו' וביאר גודל מעלתה ואמר זאת מנוחתי עדי עד וגו'". מחדש הרמב"ם שקדושת ירושלים שהיא "מנוחתי עדי עד " קשורה להבטחה שה' לא יטוש את עמו "וישמור את העם הזה" במקום אשר בחר בו ולכן "לא ימחה אותות האומה מכל וכל".

בשני הגילויים של הקב"ה למשה רבנו, הן על יד הסנה והן במצרים בהתחלת פרשת וארא, הקב"ה מבטיח לעם ישראל שהם יחזרו לארץ ישראל. בפרשת הסנה הקב"ה אומר למשה ( שמות ג. יז)  " וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". בפעם השניה הקב"ה אומר למשה (שמות ו.ח)  " וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְקֹוָק".  המילה "מורשה" מופיע רק פעם נוספת בתורה והיא (דברים פרק לג. ד) "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". הסביר הרמב"ם בשורש השלישי בספר המצוות בשורש ג "וקראה "מורשה קהלת יעקב"  ומצוה שאינה נוהגת לדורות אינה לנו מורשה,  שאמנם תיקרא ירושה מה שיתמיד לדורות כמו שאמר  ( דברים יא. כא ) "כימי השמים על הארץ". באותה מידה שהרמב"ם הבין שהתורה והמצות הן לדורות וכמו שהרחיב בפרק ט מהלכות יסודי התורה מפאת השימוש של התורה במילה "מורשה" הוא הדין ביחס להבטחת הקב"ה לעם ישראל שארץ ישראל שייכת להם לדורות.

לדעת הרמב"ם המצוה המגלמת את ההתקשרות הזאת בין המצוות לעם ישראל ולארץ ישראל היא מצות קידוש החודש ואי לכך הקב"ה קבע את המצוה כמצוה הראשונה שניתנה לעם ישראל להוכיח להם שאין זה הבטחה בלבד אלא שגם המצוות מקשרות אותם לארץ ישראל. אילו עם ישראל היו נעדרים מארץ ישראל לזמן מה היה זה פגם במהות ה"מורשה" ועם ישראל לא יכלו לקדש את החודש שהוא המפתח לקדושת הזמן ומועדי ישראל. כך הבין הרמב"ם את מצוות קידוש החודש ואת כל המסתעף ממנו.