כי שנואה לאה?

כי שנואה לאה?

הרב שמעון גולן

יעקב אבינו נושא שלא ברצונו שתי נשים; רחל ולאה. את רחל מתוך אהבה עזה; וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל, ואת לאה כתוצאה ממעשה המרמה של לבן.

על היחס של יעקב לנשיו ניתן ללמוד משני פסוקים. הראשון (פרק כט פס' ל): וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה, ממנו ניתן ללמוד ששתי הנשים היו אהובות, אלא שאת רחל הוא אהב יותר מלאה. אולם בפסוק הבא (לא) נאמר: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ, שמשמעותו, לכאורה, שלאה לא היתה "פחות אהובה" אלא שהיתה שנואה, ובדומה לכך נאמר (פס' לג): וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי... וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.

מאליה עולה השאלה: היתכן שיעקב, "הבחור שבאבות", שונא את אשתו? ואם אמנם כן הוא, כיצד הוא ממשיך לחיות איתה ולהוליד איתה ילדים? הלא כך לימדונו רבותינו במסכת נדרים (דף כ ע"ב) על הפסוק (יחזקאל כ, לח): וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי: "אמר רבי לוי אלו בני תשע מידות... בני שנואה".

וכך סיכם את הלימוד המאירי ב"בית הבחירה":

"וכן הזהירו רבותינו שלא להזדוג עם אחת מתשע מידות שלא לקלקל שורת הולדות שכל הנולדים בכיוצא באלו הם הם המקולקלים והרשעים, והוא שאמרו: בני תשע מידות אלו... בני שנואה שהיא מאוסה לו ובא עליה באקראי כמי שאינה אשתו אף על פי שאין בדעתו לגרשה".

הכזה היה יחסו של יעקב ללאה אשתו?

ר' נתן נטע שפירא מקראקוב (שעל מצבתו נכתב: "פה נטמן איש קדוש מן הקדמונים, גילה עמוקות רזין ומטמונים, שאומרים עליו שדיבר עם אליהו פנים אל פנים"), בספרו "מגלה עמוקות" (פרשת וישב) תולה בזה את שנאת האחים ליוסף:

"והשבטים כשראו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו חשבו שיעקב לא מצא נחת רוח בכל בני לאה לפי שהם בני שנואה ובני תמורה, לכן: וישנאו אותו - כי בשבילו נפגמו."

יתכן שדווקא סיפור יוסף ואחיו עשוי לסייע בידינו להבין את יחסו של יעקב ללאה.

כידוע, בפרשת "כי תצא" (דברים פרק כא) התורה מדברת על אדם הנשוי לשתי נשים, אחת אהובה ואחת שנואה:

"כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה.

וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר."

מיד לאחר מכן מופיע בתורה דין בן סורר ומורה:

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם...

וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ.

חז"ל מלמדים אותנו ש"לכך נסמכו פרשיות הללו לכאן לומר לך עבירה גוררת עבירה. דלפי שיקח יפת תאר תהיין לו שתי נשים ומריבה בתוך ביתו ולא עוד אלא שתשנא האחת. ומה כתיב אחריו? כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. שכן מצינו בדוד שלפי שלקח בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה יצא ממנו אבשלום שבקש להרגו ושכב עם נשיו ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל."

ברור שהמצב בבית יעקב אינו דומה למצב שמתארים חז"ל בבית הוריו של הבן הסורר והמורה. הראיה לכך היא שלמרות הויכוחים בין האחים, ואפילו הנסיונות ל"היפטר" מיוסף, האחדות בבית יעקב נשמרת, ובסופו של דבר המשפחה כולה מתאחדת, מה שאין כן בבית דוד שועל ידו (של אבשלום) נהרגו כמה רבבות מישראל, ובבית הוירטואלי של בן סורר ומורה.

נראה אפוא שהָאַחַת שְׂנוּאָה של ספר דברים שונה מהשְׂנוּאָה לֵאָה של פרשתנו. אחת הראיות לכך היא שלאה היא זו שקבורה לצידו של יעקב במערת המכפלה, דהיינו שהיא איננה ממש שנואה, אלא אולי נראית כזו ביחס לרחל. יתרה מזאת מדייק ה"אור החיים" הקדוש (פס' לא):

"וירא ה' כי שנואה לאה - יכוון לומר כי ה' לבדו הוא שידע והכיר כי היא שנואה, לא כן היא שלא הרגישה בשנאתה אלא שהיתה חושבת שאינה אהובה לבד."

אמנם לאה היא זו שאומרת כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי, אולם "אור החיים" (פסוק לב) טוען שזו תובנה שבאה בעקבות לידת הבנים:

"היתה תמיד דנה לכף זכות, ולא עלה על דעתה כי היתה שנואה וכמו שפירשתי, ולא כך היתה דעתה, וזו היא מדת המאושרים, אשר על כן כשניתן לה בן ראשון אמרה כי זה בא להשלים החסד שהיא אהובה. וכשראתה שהוסיף ה' ונתן לה בן שני אמרה למפרע טועה הייתי במה שחשבתי, שלא היה לי אלא מחסור האהבה, והרי שמע ה', פירוש מה שלא הבנתי אני כי שנואה אנכי."

במילים אחרות: גם אם אצל יעקב היתה תחושת כעס כלפי לאה על השתתפותה במעשה התרמית של לבן (או כפי שעולה מחלק מהמדרשים בשל העובדה שלאה הוכיחה את יעקב על רמאותו שלו עם עשו), תחושה זו לא באה לידי ביטוי חיצוני בחיי הבית, עד כדי כך שאפילו לאה לא חשה בכך!

זו גדולתו של יעקב והבית שהוא מנהל.