"ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד"

"ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד"

בפרשה  הקודמת התוודענו לאנשי סדום עליהם אמרה התורה "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד". ופרשתנו תעסוק הרבה בסיפור הפיכתה של סדום. איך נראתה סדום? לכאורה אנו מדמיינים אותה כעיר של תהו ובהו, כמעין "מערב הפרוע" בגרסא קדומה. אך ע"פ הגמרא במס' סנהדרין (דף קט'/ א') אנו פוגשים תמונה שונה. ראשית לעיר זו, כבר בתקופה הקדומה היו חוקים מסודרים, אך עיון בחוקים אלו מציג תמונה קשה על מערכת זו. "אמרי (כך כתבו בדיניהם): דאית ליה חד תורא - מרעי חד יומא (בעל שור אחד ירעה יום אחד את העדר הציבורי), דלית ליה (מי שאין לו שור כלל) - לירעי תרי יומי (ירעה שני ימים).. דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה (מי שחתך את האוזן של חמור חבירו), אמרו ליה: הבה ניהליה עד דקדחא (היו אומרים לבעל החמור תן לו אותו לשמירה אצל העברין עד שתצמח האוזן). דפדע ליה לחבריה (מי שפצע את חבירו) אמרי ליה: הב ליה אגרא דשקל לך דמא (היו אומרים לפצוע שלם לשכר לפוצע שהקיז את דמך שהיא רפואה)" ממשיכה הגמרא ומספרת כי היו שם גם שופטים, "ארבע דייני היו בסדום: שקראי (שקרן), ושקרוראי, זייפי (זייפן), ומצלי דינא (מטה דין)" שמותיהם אמורים לבטא את איכות משפטם.

איך נוצרת חברה בעלת מערכת משפטית מעוותת שעיקרה פגיעה באדם העני והחלש?

המשנה  במס' אבות (פ"ה מש' י') אומרת " ארבע מדות באדם: האומר שלי שלי ושלך שלך- זו מדה בינונית ויש אומרים זו מדת סדום, שלי שלך ושלך שלי- עם הארץ, שלי שלך ושלך שלך חסיד, שלי שלי ושלך שלי רשע". מידותיהם של החסיד והרשע ברורות, החסיד מוכן לתת הכל ללא תמורה ואילו הרשע שואף לקחת הכל ללא מתן עזרה כלל. אך מה ההבדל בין מידות הביניים? מידת עם הארץ (אין כוונה לבור ועם הארץ אלא לאנשים פשוטים) היא חיובית כי מגלה פתיחות בין בני אדם ורצון לעזרה הדדית. אך, יש לה גם חסרון כי ישנם אנשים שיתרגלו להסתמך על שכניהם ויאבדו את האחריות על עצמם. לעומת זאת, במידה הראשונה, שלי שלי , שלך שלך אדם מתרגל להיות אחראי על עצמו ולא לסמוך על הזולת וזו בודאי מידה חיובית, אך כיוון שאינו בגדר חסיד וכמובן אינו רשע הוא מוגדר מידה בינונית. חכמים מזהירים אותנו כי מידה זו עלולה להתפתח למידת סדום. למה? מידה זו יתרונה  בכך שמטילה על כל אחד אחריות כנאמר לעיל, אך אם החברה מתמכרת למידה זו היא מביאה לידי ניכור מסוכן. כאשר האדם מתעלם ממצבו של שכנו ואינו רואה במצוקתו  בין אם הוא חולה או שמצבו הכלכלי קשה והוא זקוק לעזרה, אך השכן יאמר "שלי שלי ושלך שלך" או במילים אחרות זבש"ך, במקרה כזה החברה עלולה להתדרדר למצב מסוכן מאד.

ניתן לראות את זה ברמז במשנה,בתחילה כתוב "האומר שלי שלי"... ז"א בן אדם יחיד אומר – במצב כזה זו מידה בינונית. אך אם "יש אומרים" ז"א רבים אומרים והמשמעות היא שזו דרך כללית ציבורית נוצרה כאן  חברה מקולקלת ומושחתת כזו שעיקרה ניכור חברתי. בחברה כזו לא יעצרו לעזור למי שקיבל התקף לב באמצע הדרך, אף אחד לא יעצור לעזור בעת תאונת דרכים (ח"ו) וכמובן אין שום גמילות חסדים לנצרך. חברה כזו תגיע מהר למצב של סדום, שבו המצב המעוות מונצח במערכת חוקית ומשפטית מעוותת. מה הוא התיקון לסדום? כמובן אברהם אבינו שעליו נאמר בפרשה (פרק יח', יט') "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו". בניו יקימו עם עליו נאמר "כל ישראל ערבין זה בזה". בניית ערך הערבות בעם ישראל מתחיל מכל אחד ואחד מאיתנו שיראה את עצמו מחויב להקים חברה יהודית הגומלת חסדים ומעודד מעורבות חברתית, כך נגשים את דרכו של אברהם אבינו.