גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם

ה'תשע"ד

המדרשה לנשים עש"ק פרשת וירא התשע"ד

 

גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם

 

גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם

וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ

וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה[1]

 

 

סדום . אין צריך אלא להזכיר את שמה , וכבר אנחנו מתחלחלים . זו העיר הרשעה שאין לה תיקון אלא בהפיכתה . בעקירתה מן הארץ.

 

וַיקֹוָק הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְקֹוָק מִן הַשָּׁמָיִם:

(וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה[2]

 

למן הפסוקים  על אַנְשֵׁי סְדֹם הרָעִים וְהחַטָּאִים לַיקֹוָק מְאֹד [3]המקיפים את ביתו של לוט ותובעים ממנו להוציא את אורחי מן הבית המוגן ע"מ שיתעללו בם ,  ועד המדרשים הקשים  אפילו לקריאה [4], על אותה ריבה מכניסת אורחים , על מיטת סדום המפורסמת ועוד ועוד [5], מצטיירת תמונה של המושחתת מכל שאין לה תיקון .

 

מה נחמץ הלב על אותה פינת חמד ,על אותה פיסת גן עדן אבודה ,אליה נשא לוט עיניו בראותו את ככר הירדן אשר כולה משקה כגן ה'...

 

נדמה כי פיסת גן עדן נתגלתה לו לאדם שגורש ממנו , והנה שוב אבדה...

 

ומכאן ואילך , הרי היא כתמרור הזהרה . מידי הגיענו אל הקצה המסוכן של החטא שממנו אין תקומה , יופיע שמה: " ...כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ "  (ישעיהו פרק א פסוק ט)[6].

 

*

 

כמה מפתיעה אם כן , המשנה באבות המעניקה הערכה מוסרית -שיפוטית למעשיהם של הסדומיים :

 

 

 

 

 

 

ארבע מדות באדם

האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית

              ויש אומרים זו מדת סדום

שלי שלך ושלך שלי עם הארץ

שלי שלך ושלך שלך חסיד

שלי שלי ושלך שלי רשע[7]

 

 

שלי שלי שלך שלך  - מידה בינונית או מידת סדום????

 

 

זו לצד זו?

הרי אין ספק כי מידת סדום היא מידתם של הרשעים . עליה חרבה הארץ, ומה כאן דומה לבינוניות ? לפרווה? ללא צדיק , אך גם לא רשע?

 

 

*

 

האומר שלי שלי שלך שלך , חף מן הנדיבות . שעריו מוגפים וליבו נעול . ידו קמוצה ועיניו טחו מראות . את זעקת העשוקים אין הוא שומע והאביון אינו מוזמן אל שולחנו .

האומר שלי שלי שלך שלך ,יכול להתנאות בעיני עצמו . אין הוא גוזל ולא עושק, לא חובל ולא יוצא למלחמה . לעצמו יוכל לומר כי לא גרם עוול לאיש, ואף להתקשט בפתגם המתפייט : "חייה ותן לחיות" .

 

 

בתרבויות רבות תחשב עמדתו של מי שאינו חולק משל עצמו אך לא גוזל מאחרים כעמדה מתוקנת ואפילו ראויה . אף אצלנו יש מי שראה בה לא פחות מ"מידה בינונית". לא חסיד , לא נפלא , אבל "עובר" . "בסדר ".

 

 

ויש אומרים – זו מידת סדום .

 

רבות שאלו על הרוע ומקורותיו . על הדמוניות לעומת הבנאליות שבו . על היומיומי לעומת הדרמטי שבו . כמה מן הרעים באמת ,ראו את הזאב כאשר הביטו במראה ויצאו לטרוף את כיפה אדומה ?

 

 

*

 

וַיֵּרָא אֵלָיו יְקֹוָק בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:(ב) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:(ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:(ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:(ה) וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ [8]

 

 

כיצד מתבוננת תרבות המחנכת את ילדיה על אוהלו מרובה הפתחים של אביה[9] ,האב החולה הנושא את עיניו ורואה את הזר המהלך אף כשהוא בעיצומה של התגלות ורץ לקראתו, על "שלי שלי שלך שלך "? כיצד היא רואה בתי מידות או בקתות צנועות המוקפות גדר ובלבן שלט: "זהירות כלב נושך"?

 

האם הרוע נמצא רק ב"קום עשה" או שמא גם בהפנית הגב ועצימת העיניים כלפי מה שלא שלי ולא ענייני?

 

*

 

 

ולפעמים , דווקא השפע הוא שעומד למכשלה .

 

אנשי סדום  ,מלמדת אותנו התוספתא [10] ,לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע עליהם הקב"ה : [11]

 

 

אנשי סדום לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך הטובה שהשפיע להם שנ' ארץ ממנה יצא לחם וגו' מקום ספיר אבניה וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' לא הדריכוהו וגו' [12]

 

אנשי סדום אמרו הואיל ומזון יוצא מארצנו וכסף וזהב יוצא מארצנו ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו אין אנו צריכין שיבאו בני אדם עלינו אין באין עלינו אלא לחסרנו

נעמוד ונשכח את הרגל מבינותינו [13]

 

אמר להם המקום

בטובה שהשפעתי לכם אתם משכחין את הרגל מביניכם

אני אשכח אתכם מן העולם

מהו אומ' פרץ נחל וגו' [14]לפיד בוז וגו'[15] ישליו אוהלים [16]וגו'

וכן הוא אומ' חי אני נאם ה' אלים אם עשתה סדום אחותך וגו' הנה זה עון סדום אח' גאון שבעת לחם וגו' [17]וכל כך ויד עני ואביון לא החזיקה ותגבהינה ותעשינה תועבה מהו או' ואסיר אתהן כאשר ראיתי ...

 

 

התבלבלות .

 

השפע הרב שהשפיע הקב"ה על אנשי סדום , מתנת החנם לה זכו , לא פתחו את לבם לאלו שנפל פחות בחלקם  . השפע הנגר עליהם לא נתפס על ידם כפיקדון וכשליחות אלא כשלהם בלבד . בזכות ולא בחסד . נשכח מהם שאין הם אוכלים אלא משולחנו של מקום וראו את שהופקד בידם כשלהם. נאטם לבם ונקפצו ידיהם , וכיוון שהפסיקו הם את זרית השפע , לא יכל עוד השפע להיות מושפע עליהם...[18]

 

וחרבה הארץ...

 

*

 

 הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי [19], אומר אברהם ללוט הבוחר בסדום .

 

האיש שדלתו פתוחה לכל , ותפילתו מבקשת אף על אנשי סדום(!!!) אומר למידה בינונית :

 

אנשים אחים אנחנו . הפרדי נא מעלי. בחרתי במידת חסידות .

 

 

 

***

 

 

בשולי הדברים :

 

בשנת התשנ"ח חוקקה כנסת ישראל את חוק "לא תעמוד על דם רעך" בעקבות הצעת חוק פרטית של הרב חנן פורת זצ"ל . וזו לשונו :

 

חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח 1998

חובת הצלה והושטת עזרה

1. (א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.
(ב) המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לעיין חוק זה: בסעיף זה, "רשויות" - משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות.


החזר הוצאות ותשלומי נזק

2. (א) הוראות סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979, יחולו גם כאשר המזכה פעל מכוח חובתו על פי הוראות סעיף 1.

(ב) בית המשפט רשאי לחייב את מי שגרם לסכנה שהניצול נקלע אליה, לרבות את הניצול עצמו אם גרם לסכנה ...

 

וכך נימק ח"כ פורת את יוזמתו:

 

לא היינו נזקקים לחוק הזה אילו באמת היינו במצב שבו המוסר הטבעי, שלפיו אדם הרואה אדם אחר שנמצא במצוקה לנגד עיניו, לא היה מהסס, היה טורח ומציל, גם אם הדבר הזה היה עולה לו בהוצאות מרובות של ממון ואפילו בסיכון של גוף. חשבנו בכל זאת, על רקע מקרים מצערים מאוד שהיו בשנים האחרונות ועל רקע רצון לקבוע נורמה שמעגנת את המוסר היהודי, הקובע "לא תעמוד על דם רעך", שאינך יכול לעמוד מנגד בשעה שאתה רואה את חברך נמצא בסכנה, וחברך הוא אדם באשר הוא אדם, יהודי כגוי, כל אדם באשר הוא, גדול, קטן, איש, אשה, עליך להושיט לו יד ולהציל אותו.[20]

 

 

 

 

 

שבת שלום . אסנת

asnatbs@gmail.com

 

[1] יחזקאל פרק טז

[2] בראשית יט כד

[3] בראשית פרק יג פסוק יג,

[4] האם נכון אנו עושים בחשפנו את ילדנו מגיל צעיר מאוד למדרשים אלו.

[5] ראי בר"ר וירא מט , תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קט עמוד א –ב ועוד

[6] ראי : ישעיהו פרק ג פסוק ט , ישעיהו פרק יג פסוק יט ,ירמיהו פרק כג פסוק יד ,ירמיהו פרק מט פסוק יח ,  ירמיהו פרק נ פסוק מ ,יחזקאל פרק טז פסוק מו ,  יחזקאל פרק טז פסוק מח ,  עמוס פרק ד פסוק יא ,  צפניה פרק ב פסוק ט ,איכה פרק ד פסוק ו . חלק מן הפסוקים מכוונים לישראל ואחרים לאומות העולם .

[7] משנה מסכת אבות פרק ה  משנה י

[8] :     בראשית פרק יח א

[9] בר"ר וירא מח ט שמו"ר שמות א טו ועוד

[10] תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ג הלכות יא יב

[11] וכן אנשי המבול , ואנשי המגדל ,ומצרים וסיסרא , נא ראי שם

[12] איוב פרק כח (ה) אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם וְתַחְתֶּיהָ נֶהְפַּךְ כְּמוֹ אֵשׁ: (ו) מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ:

[13] נשבית עולי רגלים , מהגרים , אורחים , קבצנים , מחפשי עולם חדש..

[14] איוב פרק כח (ד) פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ: זהו הפסוק הקודם לשניים האחרונים

[15] איוב פרק יב (ה) לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל: נא ראו שם ההקשר

[16] איוב פרק יב (ו) יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים לְשֹׁדְדִים וּבַטֻּחוֹת לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ: . כנ"ל

[17] יחזקאל פרק טז (מט) הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה: (נ) וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי:

[18] וראו דברי רבינו עובדיה מברטנורא הרואה פה תהליך: "ויש אומרים זו מדת סדום - קרוב הדבר לבוא לידי מדת סדום. שמתוך שהוא רגיל בכך, אפילו בדבר שחבירו נהנה והוא אינו חסר לא ירצה להנות את חבירו, וזו היתה מדת סדום שהיו מתכוונים לכלות הרגל מביניהם, ואע"פ שהיתה הארץ רחבת ידים לפניהם ולא היו חסרים כלום:"

[19] בראשית פרק יג פסוק ט .

[20] דברי הכנסת, ‏22 ביוני ‏1998

תאריך עדכון אחרון : 06/10/2014