"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה...." (מד,יח)

מזה שבוע אנחנו שרויים במתח רב. פרשת השבוע שעבר הסתיימה בסירובו של יוסף להצעת יהודה. ומה יעשו האחים כעת?

    ניזכר - לאחר האשמה שהטיח יוסף באחים (מד, טו) "וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם?" מודה יהודה באשמה ומציע: "... הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ" (שם טז). אך השליט מתעקש – "הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם" (שם יז). רק בנימין יישאר כעבד, שאר האחים מוזמנים לעלות לשלום אל אביהם. כמה אירוני... לעלות לשלום ליעקב ללא בנימין.

 והנה בחרו מחלקי הפרשות לקטוע כאן את הסיפור ולהעביר את נאומו של יהודה לראש הפרשה הבאה. מדוע?

    נאומו של יהודה מהווה נקודת שיא בסיפור העוסק ביוסף ואחיו. סיפור זה תחילתו בחטא של יהודה והאחים - מכירת בנו המועדף של יעקב לעבד, וסופו בחרטה ובתשובה - נכונות האחים להישאר כעבדים במצרים והצעתו של יהודה למכור את עצמו לעבד בתמורה לשחרורו של בנימין, בנו המועדף של יעקב. את יוסף לא יכולים האחים להשיב אך בעבור השבת בנימין הם מוכנים למכור את עצמם לעבדים. מעשה זה של האחים הולם את הגדרת הרמב"ם לתשובה שלימה: "אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח..." (הלכות תשובה ב,א).  אחי יוסף יכלו להשאיר את בנימין במצרים ולא עשו זאת רק מפני התשובה. תשובת האחים ונאום יהודה הם נקודת שיא בסיפור וייתכן שלדעתם של מחלקי הפרשות מן הראוי ששיא זה יבוא בפתחה של פרשה ולא בסיומה.

   המעיין בנאום יהודה לא יכול שלא להתפעל מתוכן הדברים ומעוצמתם. נאום זה מורכב מעבר עתיד והווה. בשני חלקיו הראשונים חוזר יהודה לעבר ומתאר את המפגש הראשון בין השליט לאחים במצרים (שם יט-כג) ואת המפגש שהתקיים בבית יעקב לאחר שהאחים שבו ללא שמעון ובפיהם הבקשה לרדת עם בנימין למצרים (שם כד-כט). חלקו השלישי של הנאום מתאר התרחשות עתידית – מה יארע ליעקב אם אכן ישובו האחים ללא בנימין (שם ל-לב), ובחלקו הרביעי עוסק יהודה בהווה ומציע את הצעתו "יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו" (שם לג).

   שני החלקים הראשונים, המבוססים על מאורעות העבר המדווחים בכתובים עצמם מזמינים אותנו הקוראים לערוך השוואה בין דברי יהודה בנאום לבין תיאור ההתרחשות "בזמן אמת". ההשוואה היא מאלפת וניתן ללמוד ממנה דברים רבים על יהודה, יעקב ויוסף. ברצוני להתייחס רק לנקודה אחת העולה מהשוואה זו. לשם הבהרת דברי אציב את דברי

יעקב ודברי יהודה בהקבלה בטבלה

טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף". מה מלמדת אותנו העובדה שיהודה בוחר לשלב בנאומו קריאה זו של יעקב?

אולי נוכל ללמוד שקריאתו של יעקב מלפני 22 שנה עדיין מהדהדת באוזניו של יהודה. 22 שנה רואה יהודה אל מול עיניו את אביו נשבר בוכה וזועק "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף". נאום יהודה חושף בפנינו את ייסורי הנפש בהם מתייסר יהודה, ייסורים שהחלו מיד לאחר מעשה המכירה והגיעו לשיאם בפרשת השבוע שלנו עת קורא יהודה בקול שבור "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי"? (שם לד)