מותם של יעקב ויוסף.

ה'תשע"ד

בספר בראשית יש שתי פרשיות ששמם חיים והן עוסקות במוות."חיי שרה", שבה מסופר על מותם של שרה ואברהם,ו"ויחי",שב מסופר על מותם של יעקב ויוסף.

מה אנחנו לומדים מכך על מהות החיים והמוות?

בעל השפ"א מסביר בפרשה זו(ויחי תרל"א) שלחיות פירושו להיות קשור לשורש שממנו נמשכים החיים.אם כן,למות פירושו להיות מנותק מהשורש שממנו נמשכים החיים.

התורה מלמדת אותנו בפרשה זו, כאשר היא מספרת לנו על מותם של חלק מאבותינו,על הקישור שלהם לשורש,לחי  החיים.מכאן ניתן ללמוד שפרדתם מהחיים הגשמיים לא היתה ניתוק מהשורש.כשם שהיו קשורים לשרש החיים בחייהם ,כך גם במותם.לעומתם,הרשעים נקראים בחייהם מתים בגלל ניתוקם מהשרש.(ברכות יח ב)

 

הפרשה פותחת בפס' "ויחי יעקב בארץ מצרים".מדוע צריך לציין את המילה "ויחי"דוקא, ולמה חשוב לנו לדעת כמה שנים הוא חי במצרים?על הרבה משנות חייו של יעקב אין לנו מידע,מה משמעותה של ידיעה זו?

החידוש שמתחדש לנו מפתיחת הפרשה הוא שיעקב אבינו חי בתוך ארץ מצרים.מצרים מסמלת את המיצרים של העוה"ז,את התפיסה שנותנת את כל הכח והחשיבות לטבע ולאדם.אנו פוגשים זאת בדברי פרעה בספר שמות",,מי ה' כי אשמע בקולו,,,לא ידעתי את ה',,"(שמות ה' ב') ובדברי  יחזקאל עליו"התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו אשר אמרלי יאורי ואני עשיתיני"(יחזקאל כט' ג').המיצרים הם התפיסות המנותקות מהשרש שלהם ומיחסות את הכוח והעצמה לעצמם.בתוך מצרים זו,בתוך מיצרים אלו, יעקב חי-קושר את עצמו למקור ושרש החיים.

חיות זו של יעקב היא הפעולה הרוחנית שהוא פעל על מנת שאנו-בניו ובני בניו,נוכל לקשור את עצמינו לשורשינו.בכל מקום ובכל מצב,אפילו המרוחק ביותר מאלוקים כמצרים.

 

תאור פעולה זו,פותח את הפרשה שעוסקת בברכות יעקב ,מיתתו, קבורתו, ומיתת יוסף.בכך מסתיים ספר בראשית-ספר הישר, ספרם של האבות,ואנו עוברים לספר שמות-ספרם של הבנים, האומה הישראלית.

יעקב אבינו מקנה לנו בסוף חייו את היכולת "לחיות בתוך ארץ מצרים" ובכך הוא נותן לנו כח להגיע מהראשית לאחרית,לגלות את הקץ הניסתר, הסתום ,העתיד להיגלות ולגלות את השרש.

                                                                     שבת שלום

תאריך עדכון אחרון : 06/10/2014