מתחיל משה את שליחותו אל מול פרעה

בפרשת השבוע מתחיל משה את שליחותו אל מול פרעה. עם זאת בכל סיפור שליחותו של משה לא מופיעה דמותה של ציפורה אשתו. לכאורה בפרשת שמות נולדו למשה שני בנים והוא לוקח את אשתו ובניו בדרך למצריים אל ייעודו ושליחותו. עם זאת בפרשת וארא וכן בפרשות שלאחר מכן לא מוזכרת משפחתו של משה. ציפורה ומשפחתו מוזכרים שוב בפרשת יתרו [שמות יח, ב-ה]: "ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה"; "ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר" [שמות יח, ב; ה]. ולמה שילח משה את אשתו? "כשאמר לו הקב"ה במדין לך שוב מצרימה, ויקח משה את אשתו ואת בניו... ויצא אהרן לקראתו... אמר לו: מי הם הללו? אמר לו: זו היא אשתי שנשאתי במדין, ואלו בני. אמר לו: להיכן אתה מוליכן? אמר לו, למצרים. אמר לו: על הראשונים אנו מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם? אמר לה: לכי לבית אביך. נטלה שני בניה והלכה לה" [רש"י שמות יח].

כלומר על פי רש"י יצאה עימו ציפורה לשליחות במצריים, אך באמצע הדרך חזרה בחזרה לביתה עקב החשש לשלומה ולשלום המשפחה.

עם זאת הדברים תמוהים לאור כוחות הנפש העצומים שגילתה דווקא ציפורה (ולא משה) בדרך במלון בעת המפגש עם ה' המבקש להמית את משה כי לא ערך ברית מילה לבנו, ודווקא ציפורה היא הלוקחת את הצר וכורתת את ערלת בנה ומצילה את משה. וכן לאור כוחות הנפש העצומים המתגלים על פי המדרש בהצלת משה בעת בה הגיע למדין כשברח ממצריים.

"[אמר משה]: כשיצאתי ממצרים בן ארבעים שנה הייתי ועמדתי על הבאר ומצאתי צפורה בת יתרו, וראיתי אותה שהיא צנועה ביותר אמרתי לה שאשאנה לאשה, והיא ספרה לי מנהג אביה ואמרה לי כל אדם שביקש לישא מבנותיו של אביה מנסה אותו באילן אחד שיש לו בגינתו, וכשמגיעין לאילן מיד בולעו. אמרתי לה אילן זה מאין היה לו? אמרה מקל הוא שברא הקב"ה אותו בערב שבת כשברא את עולמו והקב"ה הפקידו לאדם הראשון, ואדה"ר הפקידו לחנוך...  וכשמת יוסף שללו המצריים את ביתו והביאו אותו מטה בפלטרין של פרעה, ויתרו היה אחד מגדולי חרטומי מצרים וראה אותו מטה וחמדו בלבו וגנבו והביאו לביתו. ואותו מטה חקוק עליו שם המפורש... ועוד כמה ימים וכמה שנים היה המטה מונח בבית יתרו אבי, עד שאבא פעם אחת לקחו בידו ונכנס לגינה ונעצו בקרקע, ושב בגינה לקחו ומצאו שפרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים, והניחו שם, ובו היה בודק כל מי שביקש לישא אחת מבנותיו. וכששמעתי דבריה הטובים וראיתי שהרועים גרשו את צפורה ואחיותיה הצלתי אותן מיד הרועים וגם דלה דליתי להם והשקיתי את צאנן, ותבאנה אל רעואל אביהן... כיון שנכנסתי לבית אכלתי ושתיתי ודיברתי ליתרו שיתן לי צפורה בתו לאשה, וענה לי אם תוכל להביא לי את המטה העומד בגינתי אני אתננה לך, והלכתי ופשפשתי את הגן ומצאתיו והבאתיו בידי, מיד הרהר יתרו ואמר בודאי זה הוא איש נביא שכל חכמי מצרים מקסמין עליו שעתיד נביא לצאת מישראל, שעל ידו תחרב מצרים וכל המצריים שבתוכה. מיד כעס עלי יתרו ותפשני והכניסני לבור שהיה בתוך ביתו. אמרה צפורה בלבה היאך אני יכולה להציל את הצדיק ממיתה משונה? אמרה לאביה אבא רצונך שתשמע לי, אתה אדם שאין לך אשה ויש לך שבע בנות, אם רצונך תעמודנה שש אחיותי בבית ואני אלך עם הצאן, ואם לאו תלכנה שש אחיותי עם הצאן ואני אתקן את הבית, אמר לה אביה יפה את אומרת תלכנה אחיותיך עם הצאן ואת שבי בבית ושמרי את ביתי וכל מה שיש לי. ובכל יום היתה צפורה מפרנסת אותי מכל מעדני אביה יתרו, עד שהשלימו שבע שנים בבור. לאחר שבע שנים אמרה צפורה לאביה זוכרת אני אבי פעם אחת שלקחת איש אחד שהביא לך את המקל והשלכתו לבור ועשית עון גדול בדבר, אם רצונך פתח את הבור וראה, אם הוא מת הוציאהו משם והשלך נבלתו בחוץ כדי שלא יהא גופו מוסרח בביתך, ואם הוא חי תדע שהוא צדיק גמור, אמר לה בתי יפה את אומרת, כלום את זוכרת מה שמו? אמרה לו זוכרת אני ששמו משה בן עמרם, מיד הלך יתרו ופתח את הבור וקרא משה משה! עניתי ואמרתי לו הנני, והוציאני משם, ונשקני על ראשי ואמר ברוך המקום ששמרך בבור שבע שנים. מעיד אני עליו שהוא ממית ומחיה ומעיד אני בך שאתה צדיק גמור ועל ידך עתידה מצרים שתחרב ועל ידך עתיד הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים ועל ידך עתידים המצריים להטבע בים, פרעה וחילו, ונתן לי ממון הרבה ואת צפורה בתו לאשה" [אוצר המדרשים ויושע עמוד 146].

לאור זאת עולה השאלה מדוע לא לקח משה את אשתו ציפורה בעלת תעצומות הנפש לשליחות המתחילה מפרשתנו. האם לא מן הנמנע שמשפחתו של משה ובעיקר ציפורה היו תומכים בו בשליחות ובהתמודדות הקשה של בניית הנהגה יהודית אל מול פרעה הרודן?

ראב"ע טוען שלמשפחתו של משה היתה תפקיד בשליחות דוקא בעצם זה שהם חזרו למדין. כך משה יכול היה להראות מעין דוגמה אישית של אמונה בכך שבני ישראל יצאו ממצרים ובקרוב, אחרת לא היה משאיר את משפחתו רחוק ממנו. עם זאת עדיין יש להקשות על כך, הרי בעצם אי הכנסת משפחתו למצריים ייתכן ובנ"י יראו דווקא כפחד אישי של משה על משפחתו וכקטנות אמונה בכך שיעשו כעת ניסים במצריים בדרך לגאולה.

לאור זאת אני מעוניינת להציע חשיבה נוספת של ראיה זוגית מקבילה בין דמותם של משה וציפורה כדמותם של רבי עקיבא ורחל. כרחל גם ציפורה היו שתיהן נשים חזקות, ומבוססות כלכלית ומעמדית אל מול בעליהן בתחילת הדרך – רבי עקיבא רועה הצאן העני, ומשה רועה הצאן הבורח ממצריים. שתיהן ראו את כוחותיהם ועוצמתם הפנימית של בני זוגן ובחרו בהם לחתן על אף התנגדותם הראשונית של אבותיהם. ושתיהן נשארו בביתן מאחור לתקופה כדי לאפשר לבעליהן לצאת לשליחות (רבי עקיבא – לימוד תורה, משה רבנו – הנהגת עם ישראל).

דווקא מתוך זוגיות טובה ואמונה בכוחות הנפש שלהן יכלו הבעלים – רבי עקיבא ומשה להשאיר את המשפחה ולהפקידה בידי נשותיהם בידיעה ברורה ומחוזקת שהמשפחה תשמר בעת שליחותם החשובה. כמו כן אותן נשים – רחל וציפורה ייתכן והבינו כי על מנת לאפשר לבעליהן לצמוח, ולגדול אישית וכן על מנת להצליח בשליחות ללא חשש לחיי המשפחה עליהן לפנות מקום לתקופה כדי לאפשר את האיחוד המחודש. דומה הדבר למצב בו במשפחה עם ילדים צעירים בעת בו מגיעה שעת ארוחת הערב במקביל לתפילת ערבית ועל האישה להכריע האם לבקש מבעלה להישאר בבית ולעזור עם הארוחה או לצאת לשליחות (המשפחתית) לתפילה.

ובכלל בחייהם של זוגות רבים ייתכנו מצבים בהם אחד מבני הזוג (לאו דווקא האישה) עומד ושומר על הבית בעת שהאחר יוצא לגדול, לצמוח בשליחות אישית כדוגמת לימודי מקצוע או כללית כדוגמת שרות בצבא. וזו הייתה הגדולה של ציפורה ושל רחל שמשה ורבי עקיבא יכלו להשאירן בבית מאחור עם הרגשה בטוחה שאפשרה להם לצאת לשליחות בשלמות