העין והלב , הלב והעין

בס"ד, סיון תשפ"א

דבר תורה לפרשת שלח – הרב יהודה דהן

העין והלב , הלב והעין

בסיומה של פרשת שלח אנו נפגשים עם פרשת הציצית שבה מתגלה הדרישה מאיתנו שלא לתורה אחר הלב והעינים:

"וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹ֣ת יְקֹוָ֔ק וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם" (במדבר טו,לט)

רש"י על פסוק זה ממתאר את התהליך המוביל לחטא המעשי ככזה שקדמו לו שני שלבים:

"הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות"

לפי התהליך שמתאר רש"י השלב הראשון הוא ראיית העין , אחריו חמדת הלב ומתוכם הגוף מבצע.

אם כך, יש לשאול מדוע בפסוק עצמו דווקא הסדר הינו הפוך? קודם הלב ואחריו העינים?

במבט פשוט ניתן לומר שאין הכרח לקרוא את המילים הללו בחיבור טורי אלא במקביל. כלומר לא תתורו לא אחרי לבבכם ולא אחרי עיניכם, כאשר כל מוקד משיכה עלול להוות בפני עצמו למכשלה שונה.

כך אולי גם עולה מדברי חז"ל המתארים את זנות העיניים והלב כתחומי עברה שונים ולא כשני פרקים של רצף אחד.

"ולא תתורו אחרי לבבכם, זו מינות כענין שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה ואומר והמלך ישמח באלהים וגו' ואחרי עיניכם, זו זנות כענין שנאמר ויאמר שמשון אותה קח לי כי היא ישרה בעיני" (ספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קטו)

אלא שנדמה שניתן למצוא גם משמעות לתהליך דו-שלבי שבו פעולת הלב קודמת לזו של העין. כדי לחשוף זאת נצטרך להיעזר ברמז שמעניק לנו רש"י באותו דיבור המתחיל לפיו פרשת ציצית מתכתבת לחלוטין עם פרשת המרגלים או התרים את הארץ. ואלו דבריו: "ולא תתורו.. - כמו מתור הארץ. הלב והעינים הם מרגלים לגוף.."

 

בפרשת התרים את הארץ כאשר רוב המשלחת מציגה את ממצאיה למשה , בשלב הראשון היא מודה כי הארץ זבת חלב ודבש אלא שטוענת טענת חוסר יכולת לכבוש את הארץ:

"וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ: אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם: עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּי וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן"(שם,יג,כז-כט)

כנגד טענות אלו קם כלב ומחזק את לב העם שאכן יוכל העם לרשת את הארץ:

"וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ: וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ"(שם,שם, ל-לא)

בהמשך הדברים נראה שהמרגלים מתקדמים שלב בהתנגדות ועוברים לדווח דיווח שלילי על הארץ,שלא היה בתחילת דבריהם:

"וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת: וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם"(שם,שם, לב-לג)

כנגד התנגדות זו המטילה פגם של ממש בארץ ומספרת בגנותה, קם יהושע בן נון עם כלב  ואומרים שאין זה נכון והארץ טובה מאד מאד:

"וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְכָלֵב֙ בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה מִן־הַתָּרִ֖ים אֶת־הָאָ֑רֶץ קָרְע֖וּ בִּגְדֵיהֶֽם: וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד: אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ ה' וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ"(שם,יד, ו-ח)

 

אם כן לפנינו תהליך מעניין שבו דווקא מורך הלב הוא זה שחולל עיוות בראיית העין שמתוכה נגרם חטא מאיסת הארץ. סדר זה תואם את הסדר בפרשת ציצית המקדים את הלב לעין, ומצביע על כך שלפעמים חולשת הלב של האדם והפחדים שלו מביאים אותו בעקיפין ואולי בתת מודע לצייר את המציאות העובדתית בצורה שתתאים לרצונותיו ועמדותיו. גם מתהליך זה באה פרשת ציצית להזהיר אותנו.

 

שנזכה לשמירת העיניים וטהרת הלב , לאומץ הלב ולחדות ויושרת העיניים!