דבר תורה לתזריע מצורע
מחשבות על פרשת תזריע מצורע ,תשע"ח
אסנת ברוורמן שילה
וידוי: פרשיות השבוע קשות לי .
נגעים מעוררים דחיה ראשונית גם כשיש להם הסבר פיזי פשוט . לא כל שריטה או פצע נוגעים בתהומות אבל מראה של עור נגוע קשה להתבוננות והכלה ולא רק מטעמים רציונליים. לאורך כל ההיסטוריה היו ה"מצורעים" למיניהם מנודים ומורחקים ולו מתוך סכנת ההדבקה , הוגלו ל"מושבות "משלהם ,נאסרו לנישואין, נאלצו ללבוש בגדים מסמנים ועוד.
כל זאת , כשמדובר ב"מחלה" פשוטה בלבד . גם אז הדחיה האסתטית ,הרתיעה הטבעית והפחד , הפחד מתעוררים .(האם בעלי מקצוע: רופאים , אחיות ובעלי נסיון מחוסנים מהם? נגמלים מהם?)אבל כשנוסף לכך משקלה הכבד של הטומאה , הם מבהילים באמת.
אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים: וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֣גַע בְּעֽוֹר־הַ֠בָּשָׂר וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ׀ לָבָ֗ן וּמַרְאֵ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמֹק֙ מֵע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן וְטִמֵּ֥א אֹתֽוֹ: ויקרא יג ב-ג
התיאור הציורי, המפורט כל כך מכאן והלאה אך מגביר את הקושי .
טומאה . כל כובדו של הסימון הרוחני , המוסרי מצטרף כקומה שניה לרתיעה הטבעית ממילא .חוטא . מורחק . מנודה . דחוי מידי שמיא .
ואי אפשר להימלט . הקלון מוטבע בבשר החי . מוגלים אל מחוץ למחנה ושום כופר או תיקון לא יועילו עד שיחמלו השמיים. אמנם מצטרפים בכך לחבורה מיוחסת במיוחד , משה , מרים , עוזיהו המעידה שאולי הצרעת מעידה דווקא על מעלה רוחנית ,אבל הקושי נשאר .
ההפטרה שלא נקרא השבת (בעקבות ראש החודש שחל ביום ראשון ושני)מספרת על ארבעת המצורעים שהביאו את בשורת הגאולה , והפכו מאז לאב טיפוס שלפעמים דווקא המורחקים והמנודים הם מבשרי הישועה . לימוד ענק! אך הצרעת דבקה בהם לעולם . התיקון טרם נשלם .
ומה בעצם גורם לתיקון? לא מתואר תהליך תשובה , וידוי או כפרה אשר יסביר מהי הדרך לחזרה אל תוך המחנה ואל הקודש .אין מעשה אשר יחיש את התהליך . רק המתנה . וציפייה . ותפילה?
הימים ימי ספירת העומר . סופרים ומבקשים: "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש במהרה בימינו". רוצים באמת? בשלים ? מתגעגעים? לא רק לעליה לרגל . לקרבנות? ,לאכילה בטהרה? ,לטומאות?
אנחנו מרבים להשתמש בטומאה ובטהרה כמושגים אלגוריים . רעיוניים . וכפשוטם?
***
(ב) זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טָהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן: (ג) וְיָצָא֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נִרְפָּ֥א נֶֽגַע־הַצָּרַ֖עַת מִן־הַצָּרֽוּעַ: (ד) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב: (ה) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים: (ו) אֶת־הַצִּפֹּ֤ר הַֽחַיָּה֙ יִקַּ֣ח אֹתָ֔הּ וְאֶת־עֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וְאֶת־שְׁנִ֥י הַתּוֹלַ֖עַת וְאֶת־הָאֵזֹ֑ב וְטָבַ֨ל אוֹתָ֜ם וְאֵ֣ת׀ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּ֗ה בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחֻטָ֔ה עַ֖ל הַמַּ֥יִם הַֽחַיִּֽים: (ז) וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה: (ח) וְכִבֶּס֩ הַמִּטַּהֵ֨ר אֶת־בְּגָדָ֜יו וְגִלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ וְרָחַ֤ץ בַּמַּ֙יִם֙ וְטָהֵ֔ר וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָהֳל֖וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: (ט) וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י יְגַלַּ֣ח אֶת־כָּל־שְׂעָר֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֤וֹ וְאֶת־זְקָנוֹ֙ וְאֵת֙ גַּבֹּ֣ת עֵינָ֔יו וְאֶת־כָּל־שְׂעָר֖וֹ יְגַלֵּ֑חַ וְכִבֶּ֣ס אֶת־בְּגָדָ֗יו וְרָחַ֧ץ אֶת־בְּשָׂר֛וֹ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵֽר: ( ויקרא יד)
טקס פלאי משיב את המצורע אל המחנה . את הטמא אל טהרתו .צפרים וארז וכלי חרש וסוד גדול ורמז אחד בהיר. מַ֥יִם חַיִּֽים . הַמַּ֥יִם הַֽחַיִּֽים . וְרָחַ֧ץ אֶת־בְּשָׂר֛וֹ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵֽר . ובפרק הבא טומאה אחרת , הזב, ואף הוא: "וְרָחַ֧ץ בְּשָׂר֛וֹ בְּמַ֥יִם חַיִּ֖ים וְטָהֵֽר" .
בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ: וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵי֣ תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם, ומאז , הלכו המים ונכבשו . היום השני קרע בין המים העליונים למים התחתונים , היום השלישי ציווה אותם להיקוות למקום אחד ולפנות מקום ליבשה , ומכאן והלאה: " גְּֽבוּל־שַׂ֭מְתָּ בַּל־יַֽעֲבֹר֑וּן בַּל־יְ֝שׁוּב֗וּן לְכַסּ֥וֹת הָאָֽרֶץ" (תהילים קד ט). העולם נחתך , נקרש , קיבל גבולות ,המציאות כולה קינים ,ומדורים ומחלקות . רק כך יש מקום לכולם .וסדר. ומבנה. והגיון. וצדק. רק ההפרדה יוצרת אני ואתה ומקום לכולם ולהכל וסיכוי לביחד . אבל מחיר ההפרדות בצדן ובעולם של חיתוך ומידור נוצר מקום גם לנפילות ולכשלונות ולחטאים ולהחמצות...
עד שלפעמים אין מנוס אלא לאתחל מחדש את המערכת . פעם אחת בתולדות האנושות , באופן טרגי וקטסטרופלי בדמות המבול אשר הובטחנו כי לא ישוב . ולאורך הדרך בטבילות קטנות , אישיות , במקווה ,במעיין , בים הגדול . טבילה של הרף עין .לא עד כדי טביעה אלא עד כדי לידה מחדש, כזו המתאפשרת רק כשמגיעים אל שורש השרשים . אל הבשר החי ממש. ואז , כנעמן , אשר טבל בירדן שבע פעמים כדבר איש הא'לוקים , "וַיָּ֣שָׁב בְּשָׂר֗וֹ כִּבְשַׂ֛ר נַ֥עַר קָטֹ֖ן וַיִּטְהָֽר". מלכים ב ה יד .
***
"...אחר בקשת הסליחה מאת הא'לוק" , אומר ריה"ל , "ומתוך המנעות מהכרעה" , (שמא לא עמדנו כל סוף הדבר הגדול הזה) , "אני אומר : יתכן כי 'הצרעת', ו'הזיבות' תלויות בטומאת המת, כי המות הוא ההפסד הכללי לגוף, והאבר המצורע דומה למת , וכן הזרע הנפסד כי יש בו רוח חיים טבעי ובו ההכנות להיות לטיפת דם ממנה יתהווה האדם, הפסדו של זרע זה, אם כן, הוא ניגוד לתכונת החיות ורוח החיים.." (כוזרי ב ס בתרגום אבן שמואל)
הטבילה אם כן איננה הטהרות לבד , אלא אפשרות להוולד מחדש . הרבה מעבר לכל מה שמסוגל לו תיקון אנושי . אם הטומאה היא מוות , הטהרה היא חיים ,והפחד מן המוות הוא הפחד מן החיים. אפשר לחזור ולהתגעגע למקדש .
שבת שלום
אסנת
תאריך עדכון אחרון : 15/04/2018
