סיפור יוסף ואחיו

שם הפרשה: 
ויגש

דברי תורה לפרשת

ויגש

מאת  איילת סיידלר

בפרשתנו מגיע סיפור יוסף ואחיו לשיאו. נאום יהודה ונכונותו למכור את עצמו לעבד תמורת בנימין מביאים את יוסף להתגלות בפני אחיו ולבקש מהם למהר ולהביא את יעקב למצרים.

בשומעו כי יוסף בנו חי מכריז יעקב "רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (מה, מח)

קריאה מדויקת בהמשך הסיפור תגלה שלמרות ההכרזה ולמרות הרצון העז לפגוש בבנו האהוב מתלבט יעקב באשר לאפשרות הירידה למצרים. 

בתחילת פרק מו אנו קוראים את התיאור הבא:

א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: (ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:  (ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם:  (ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:

(ה) וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ: (ו) וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ:

 

נשים לב – יעקב נוסע תחילה לבאר שבע. שם הוא עוצר כדי לזבוח לאלוקי אביו יצחק. המדרש מבאר את הזביחה לאלוקי אביו יצחק באופן הבא

בראשית רבתי פרשת ויגש

מו, א ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק. רבנין אמרי, אמר יעקב, אבא כשרצה לירד למצרים מפני הרעב אמר לו הב"ה אל תרד מצרימה (כ"ו ב'), ואני מבקש לירד, תאמר שאין הב"ה חפץ בכך, לכך זבח להב"ה שיודיעהו אם ירד למצרים הה"ד ויזבח וגו'. ומנין אתה אומר שעל דבר זה עשה כן, שהב"ה משיבו אל תירא מרדה מצרימה (מ"ו ג'). 

 

יעקב פונה לאלוקי אביו יצחק משום שהוא מתלבט אם הוא רשאי לרדת למצרים. והרי לאביו יצחק אמר הקב"ה "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (כו, ב) למעשה מתכוון יעקב ביציאתו לבאר שבע להיעצר בגבול ולהמתין להתגלות אלוקית שתורה לו אם להמשיך לרדת למצרים או להישאר בארץ. עיון בכתוב מגלה שרק לאחר ההתגלות מוזכרות העגלות ששלח פרעה לשאת את יעקב. על עגלות אלו, שיעדן מצרים, עולה יעקב רק לאחר שאלוקיו התיר לו לרדת למצרים.  

מול רצונו העז של יעקב לפגוש שוב בבנו האהוב עומדת אחריותו כאבי האומה. למרות קריאתו הספונטנית המשקפת את רצונו העז "אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" הוא אינו יורד למצרים עד שה' מתיר לו לעשות זאת.

 

תחילת ההתגלות של ה' ליעקב בפרשתנו "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" מזכירה לנו את התגלות מלאך ה' לאברהם בסיפור העקידה "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (כב, יא). ואכן גם שם מציג הסיפור את המתח שבין אהבת אב לבנו לבין מחויבותו כאבי האומה וכעבדו של האלוקים להישמע לרצון אלוקיו. כמו בסיפור העקידה גם בסיפור ירידתו של יעקב משתקפת נאמנותם של אבות האומה לאלוקיהם הקודמת לאהבתם העזה לבניהם. כך מלמדים אותנו אבותינו כי יש אירועים בחייו של אדם בהם המחויבות לדבר ה' גוברת על הרצון האישי.