דתיי הרצף
על סדרת הדתלשי"ם בערוץ 10
בשבועות האחרונים שודרו במהדורת החדשות של ערוץ עשר ארבעה פרקים קצרים של הכתב עקיבא נוביק, שניסו לתת תמונה על תופעת הדתלשי"ם או כפי שהוא כינה אותה 'דתיי הרצף'. לדבריו הדתלשי"ם אינם מנתקים את עצמם מהקהילה הדתית, אך גם אינם משתייכים אליה באופן מובהק. אם פעם בחור/ה היו צריכים לבחור בין דתי לחילוני, וכך גם לבחור את הקהילה שבה הם חיים, היום הם יכולים לא להגדיר את עצמם ולהיות אחד מדתיי הרצף. במילים אחרות, בין הצד האחד של הדתי המקיים קלה כבחמורה ומזדהה ללא היסוס כדתי וכשומר תורה ומצוות ובין הצד השני של החילוני שאין לו יחס אוהד אל הדת ומתרחק ממנה -יש רצף ארוך, כמעט אין סופי, של אנשים ונשים שבורחים מהגדרה, בעיקר זו שבקצוות: איני דתי אך גם איני חילוני. אז מה אתה? מה את? אני על הרצף! אחת האמירות בסדרה תפסה אותי באופן מיוחד כאשר אחד המרואיינים אמר 'בעצם כולנו דתיי רצף', כולנו בוחרים מה לקיים ומה לא לקיים, על מה להקפיד ועל מה פחות, ואם בכלל להקפיד. הסדרה, כמו הטענה האחרונה, מציבה באופן ברור את ההבדל בין דתיי הרצף לבין האדם הדתי. ההבדל הוא השאיפה הדתית, שמשמעותה: הכמיהה, הרצון להתעלות ולהתקדם בעולם האמונה שלי, ואולי בעיקר חוסר הנוחות וההשלמה עם המצב הנוכחי שלי מבחינה רוחנית ודתית. הדתל"ש מעוניין לחיות בסביבה שיש בה דתיות, נוחה ופחות מחייבת שהוא אינו שואף לשכלל אותה, להעמיק בה ולתת לה מקום משמעותי יותר בחיים שלו. לעומתו האדם הדתי שואף להתקדם ולהתעלות מבחינה קיום המצוות ולימוד התורה שלו, הוא רוצה להגות בה יומם ולילה, ללמוד ככל שיוכל ולהשתפר בקיום המצוות שלו. עצם מצוות לימוד התורה מציינת את ההתקדמות הבלתי מתפשרת של ידיעת ה' ואהבת ה' תוך חיבור עמוק ויום-יומי להתעלות הזאת. על הרצף של דתיי הרצף ישנם ודאי גם כאלה שיש להם רצון עז ללמוד ולהתקדם, אך הכתבה הציגה אותם ככאלו שהשלימו עם עולמם, שהרצון הרוחני להתקדם אבד להם. מחד גיסא חלקם יגדירו עצמם כמאמינים אך מאידך גיסא אין להם רצון לשכלל את האמונה הזאת. האם ישנם אנשים דתיים חסרי שאיפות להתקדם? בוודאי. אבל המהות של האדם הדתי היא ההתקרבות המתמדת וחוסר המנוחה שבעבודתו. 'התהלך לפני' אומר ה' לאברהם, אל תעצור אף פעם, תשאף, תתקדם, ולעולם אל תשלים עם מקומך הרוחני. כך תיצור רצף דתי מתמשך השואף להשתלמות מתמדת ואינו משלים עם מקומו הנוכחי.
