נשמה שצריכה להתמלא

אסתר יפה

לפני לימודי באוניברסיטה למדתי שנה במדרשה. במפגש המתקיים לעיתים עם חברותי בוגרות המדרשה  עולה פעמים רבות שאלת שימור הלימוד. איך אפשר להמשיך ללמוד בלי מסגרת? איך אפשר למצוא זמן ללימוד תורה בין כל עיסוקי החיים? ואז אני קולטת שפשוט זכיתי. הרבה מהחברות שלי לומדות במכללות דתיות, כשכולן מסביבן דתיות כמוהן, ודווקא אני, שנמצאת בסביבה 'פחות תורנית', זוכה לשבת וללמוד 20 שעות כל שבוע במדרשה. מדרשה שממוקמת בתוך מסגרת הלימודים שלי (ועוד נותנים לי על זה נקודות זכות ומלגה...)

אני יודעת שיש סיכוי גדול שבשלב מסוים בחיי, לא אזכה ללמוד במסגרת כל כך תומכת ואינטנסיבית (בקטע החיובי), אבל בעיני זו לא השאלה העיקרית. השאלה העיקרית היא עד כמה אהיה עסוקה בתורה. כולנו מכירים מצבים שבהם אנחנו עושים משהו אחד אבל מעסיק אותנו משהו אחר. 'עיסוק בתורה' ודאי כולל לימוד תורה, אבל הוא משהו הרבה יותר רחב. בעיני זו עמדה נפשית ותפיסת עולם. להיות עסוקה בתורה יכול להתבטא בכך שאני מקדישה זמן קבוע ללימוד, וגם בכך שזה מה שמעסיק אותי, את המחשבות ואת השאיפות שלי. לא חסרים אנשים שלומדים תורה שעות רבות בשבוע, אבל התורה לא באמת מעסיקה אותם ולא נמצאת בשיח שלהם.

פעם דיברתי עם בחור על המדרשה והוא שאל אותי למה אני לומדת תורה אם אני לא חייבת. היה נראה לו כל כך הזוי שאני לומדת אם אין לי חובה, הרי 'גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה'. ולי היה נראה הזוי שזו בכלל שאלה. איך ייתכן שמי שיושב ולומד תורה בישיבה תיכונית, ישיבה גבוהה וכולל, לא רואה ערך בלימוד תורה מעבר לחובה? השיחה הבהירה לי כמה חשוב לא רק לקבוע זמן ללימוד תורה, אלא להשריש בתודעה למה אני לומדת. אז נכון שאין לי חובה. אבל יש לי נשמה שצריכה להתמלאות, ויש לי שאיפה לחיות חיים שמבוססים על תורה, ויש לי חובה ורצון ליראת שמים ולקשר עם הקב"ה. זאת המשמעות של 'עיסוק בתורה' בשבילי.