עוסקי תורתך

יקרת רימון

חנוכה. זמן חורף. העת שבה מגבירים, בתוך חשכת השגרה והלילות החורפיים הארוכים, את האור - כאבותינו המכבים שנלחמו עד שנתן ה' 'זדים ביד עוסקי תורתך' (מתוך 'על הניסים'). זו השנה השנייה שבה בחרתי לעסוק בלימוד תורה במדרשה שבאוניברסיטה. שלא יהיה לו"ז שבועי של לימודים-עבודה-בית-חברות, בלי קביעות של הממד הרוחני במסגרת שמבחינתי תופסת מקום מוסדר מובנה ומשמעותי ברצף הזמן.

שאלת הגדרת מקצועו של בעל עיסוק מסוים היא פעמים רבות פשוטה: היוצר בעץ- הוא נגר; הקובר- הוא קברן; הבונה- הוא בנאי; וכדו'. באופן דומה הלומד תורה הוא לכאורה...למדן אולם נראה שההגדרה הנכונה במקרה זה היא הלומד תורה הוא  -  'יהודי'. לימוד התורה הוא חלק מחייו של כל יהודי. ללא הגדרת תפקיד, כותרת, משבצת בלו"ז או תגמול.

בברכת התורה שבתפילת שחרית מודה כל יהודי על הקידוש של עם ישראל וציוויו 'לעסוק בדברי תורה', ומבקש שיזכה לערבות ומתיקות באותו לימוד. הניסוח 'לעסוק', ולא 'ללמוד'- מראה על מציאות של חיי תורה: לא רק לימוד מידע אינפורמטיבי חיצוני, אלא עיסוק, שתופס את כל חיי האדם ומוגדר על ידו כבסיס המהותי לכלל אישיותו ופעילותו בתחומים השונים. לימוד - על מנת לעשות, הלכה למעשה, בתוך חיי המעשה.

לאוניברסיטת בר אילן הגעתי ממקום של רצון לשלב באופן מובנה, בכל שלב בחיי את לימוד התורה בחבורה. דווקא במקום שאליו מגיעים אנשים בגישה שנגמר הפרק בחיים של מערכת חינוכית שמכתיבה דעות, השקפות ואורחות חיים אידיאליים; שהמידע החיוני לחיים הוא פרקטי בעיקרו, וניתן להשלימו גם מסיכום או ספר כתוב - דווקא שם גיליתי את המדרשה. מקום בלב העשייה האקדמית שמשדר רוח אחרת. שמחזיר את העיסוק התוסס בתורה, לא כיחיד, לא כמנותק מחיי המעשה או מההוויה הייחודית שחווה הסטודנט, ולא כשולל את ההתרחשויות שממלאות הרבה מחיי הבנות בשאר שעות היום שלהן אלא כחלק מכל זה.

במדרשה שרואה את עצמה כבית לכל סוגי הסטודנטיות, גיליתי גם את ההזדמנות להיחשף למגוון דעות, של מרצים, להשקפות ותחומי לימוד מגוונים. גיוון זה הוא בעיניי מבורך ורצוי מלכתחילה, ומאפשר היכרות עם סגנונות שלא הייתי זוכה לפגוש לעומק בנסיבות אחרות. מתוך ההווי התוסס של חבורה החולקת התמודדויות בעלות מאפיינים דומים, מתגבשת השאיפה לעיסוק בתורה של חיים, שמתחברת לחיי בכל שלב ומתוך תחושת קהילה. העובדה שקיימת שכבה בוגרת במדרשה, שממשיכה להגיע ולהשתתף בהתרחשויות, הקלה על חבלי הקליטה במדרשה ובלימודים באוניברסיטה בכלל. השיתוף של בנות בחוויה האישית שלהן, העזרה וההרגעה בענייני פרוצדורה טכניים, והעובדה שהן בחרו לחזור אל ההוויה במדרשה - נתנו לי תחושה של כניסה למקום עם קיום מתמשך, שאפשר להגיע אליו תמיד ולחזור לבהירות הערכית.

היחס של המדרשה לתוכניות הלימוד השונות כחוויה משותפת, החל מגיבוש קבוצה חברתית ועד לפעילויות בתחומים שמאפשרים שיח פתוח ומשתף, הוא כלי ליצירת הווי של 'עוסקי תורתך' ו 'בכל דרכיך דעהו', בתחומים ובדרכים שונות. פעילות משותפת  הכוללת מפגש באווירה מיוחדת, בו כל אחת מביאה את מי שהיא כמכלול, על כישרונותיה, היצירתיות והייחודיות שלה, יוצרת אוירה של עיסוק בתורה.

בתור סטודנטית למשפטים, המדרשה העניקה לי נקודת מבט ייחודית על העולם החדש שנחשף בפני במהלך לימודיי. בשנה הראשונה ללימודים, מונחי בסיס קיבלו מקום של העמקה ובירור מחודש. כמקצוע שנותן כלים לעיסוק בתחומי דין והסדרת חיי הפרטים בחברה, האזרחות והציבור, המושגים אפשרו לי לקרוא מחדש את משפט היהדות ולהאיר נושאים שהעמקתי בהם מזווית מסוימת בלימודים.

שנזכה לעסוק בדברי תורה, מתוך הארה וחיבור לשלשלת שהתחילה 'בימים ההם' ונמשכת על ידינו 'בזמן הזה'.