נשים המשיבות לשאלות הלכתיות- ד"ר טובה גנזל

ד"ר טובה גנזל, ראש המדרשה, חוקרת בעיקר בתחום התנ"ך ואם לשבעה, משמשת גם כיועצת הלכה העונה לשאלות בנושאי טהרת המשפחה, תפקיד בו היא רואה יעוד לנשים בדורנו.

כשסיימתי את לימודי לתואר ראשון בתנ"ך ובפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, חשבתי שלא אוכל להיות מורה לתנ"ך אם אין לי את הכלים ללמוד דף גמרא או לעיין בספרי הלכה. משום כך המשכתי את לימודי במדרשת נשמת בירושלים. הלימודים בנשמת הסתיימו אחרי שנים ספורות עם סיום לימודי הלכות נידה בעיון. לא לקח זמן רב ומצאתי את עצמי עונה לא אחת לשאלות הלכתיות של נשים בתחום זה. בכך הייתי בעצמי חלק ממהפכה המתרחשת לנגד עינינו.   

בשני העשורים האחרונים, יותר מבכל תקופה אחרת בהיסטוריה, אנו עדים למהפכה בלימוד התורה לנשים, מהפכה בעלת השלכות רבות ומגוונות. אחת ההשלכות של מהפכה זו היא הנגישות של נשים לעולם ההלכה באופן בלתי אמצעי. חידוש זה פותח צוהר לנשים ללמוד ואף ללמד הלכה, כפי שאכן מתרחש מזה מספר שנים. סוגיה זו נדונה בעיקר באופן תיאורטי במספר שו"תים, כאשר במרכז הדיון עמדה השאלה האם לימוד והוראת הלכה על ידי אישה מותר או אסור וכן האם זו מציאות שיש לברך עליה. אני מבקשת להתייחס כאן בקצרה למציאות קיימת בה נשים עונות לעשרות שאלות הלכתיות מידי יום מזה כמה שנים. זאת בעיקר משום שכבוגרת המחזור הראשון של יועצות הלכה בנשמת לפני כמעט שני עשורים, מציאות זו מוכרת לי היטב.  תפקיד 'היועצות ההלכתיות' כינוי שהתקבל ככינוי רווח לנשים המשיבות לשאלות הלכתיות בענייני נידה - משקף היטב את הדינאמיות המאפיינת את עולם ההלכה, המנסה לתת מענה לצרכים מתעוררים שונים של הקהילה והפרט. אולם, כפי שרבנים שונים מביאים לידי ביטוי כוחות שונים במילוי תפקידם כך גם נשים העוסקות במענה הלכתי נותנות מענה לצרכים שונים.

המפגש היומיומי עם נשים חידד לי הן את החשיבות והן את הצורך בכתובת נשית בנושאים הלכתיים. למעשה, כל משפחתי הייתה שותפה לתפקיד החדש; בהעברת פניות, בכך שלעיתים חזרנו מהגינה מוקדם יותר משרצינו כדי להשיב לשאלה דחופה ועוד. לצד המענה היומיומי לשאלות נשאלתי לא אחת, על ידי נשים וגברים – האם אכן נשים יכולות או צריכות להיות כתובת לשאלות הלכתיות ומהן גבולות הגזרה?

אני משיבה לשואלים כי את המענה ההלכתי שניתן על ידי נשים ניתן לחלק בין מענים מסוגים שונים -

א. שיחות בהן ההלכה ידועה, ברורה ורווחת – השואלת חסרה מידע שהוא מצוי וידוע לרבים והיא מבקשת מהנשאלת את ההלכה כפי שהיא כתובה. במקרים מעין אלה, על המשיבה למסור לשואלת את ההלכה הרלוונטית לשאלתה.

ב. שאלות בהן יש להפעיל שיקול דעת הלכתי. במקרים מעין אלה, יודעת המשיבה מהו ה'טווח ההלכתי' הרלוונטי למצב אודותיו היא נשאלת, ויש צורך לשקול לגופו של עניין, האם מדובר במצב שיש לנהוג בו לכתחילה או בדיעבד. כאן מוטל על כתפיה של המשיבה לברר מהן הנסיבות בהן נשאלת השאלה.

ג. שאלות בהן דרושה הכרעה הלכתית, כלומר פסיקה. לא לכל הרבנים ניתנת הסמכות להכריע בשאלות שדורשות הכרעה הלכתית, ורבנים - פוסקים אלה - משמשים הן כמנהיגים והן כפוסקים. בבואו לפסוק מפעיל הפוסק שיקול דעת הלכתי - 'מדמה מילתא למילתא', ופוסק כיצד יש לנהוג בשאלות המונחות לפתחו. התכונה העיקרית הנדרשת מהפוסקים היא למדנות מופלגת, בקיאות וחריפות. במצבים אלו משמשת המשיבה מתווכת בין השואלת והפוסקים.

לא אחת אני שואלת את עצמי מהם הרווחים ומהם המחירים למהפך שחל בדורנו. נראה לי כי מן ההיבט החברתי, יתרונן של הנשים במקרים רבים (דוגמת הלכות נידה) הוא בכך שפעמים רבות הפנייה לאישה עדיפה מבחינת תחושת הצניעות של הנשים. לעיתים נשים משיבות נגישות יותר לזוגות מסוימים, או לנשים שאינן רואות את הפניה לרב, כאפשרות רלוונטית עבורם; אך יחד עם זאת הם מוכנים ולעיתים אף שמחים על קיומה של האפשרות לפנות לאישה לשם קבלת הכוונה הלכתית. במקרה שלי, במקרים רבים שבהן השואלות הן תלמידות המדרשה, שכנות בשכונה, או חברותיי מבית הכנסת, אני מרגישה שזו פניה שמקלה על כולנו לברר את השאלה על היבטיה השונים.

מגמה זו היא חלק מתופעה מתרחבת, בעיקר בציבור הציוני דתי, שבאה לידי ביטוי ברצון לאוטונומיה ומהסתייגות מפנייה לרב. נראה לי שנשים משמשות גם במקרים הללו, שגרירות ראויות לעולם ההלכתי על פרטיו והן נותנות מענה קשוב, רגיש ורלוונטי במיוחד. בשנים האחרונות, אנחנו עדות גם במדרשה, לצימאון הולך וגובר של נשים הלומדות הלכה בעיון – ומכשירות את עצמן, בהמשך הדרך, כנשים שיוכלו להשיב לשאלות הלכתיות. אני מודה לקב"ה שזיכה אותי להיות שותפה בתהליך המשמעותי הזה, ומתפללת מידי יום שלא אכשל בדבר הלכה.