התחדשות כדרך חיים

ממסדרונות הכנסת לחדרי בית המדרש – אנסטסיה מיכאלי מספרת על דרכה האמונית, על הלימודים במדרשה שהכניסו סדר לחייה ולמה היא מקפידה להתפלל דווקא בעברית

אם שואלים את אנסטסיה (יהודית) מיכאלי מהי היהדות מבחינתה, היא עונה: היהדות היא חיפוש מתמיד אחר דרכים להתחדש ולא להיות תקועה באותו המקום. "זה לא רק ללמוד ולהגיד: ככה זה צריך להיות, אלא ללמוד ולדעת מה אתה בוחר ומה טוב לך ולמשפחה שלך.” היא אומרת. “הלימוד הוא דרך חיים מבחינתי, אין לי יום שאני לא לומדת, וזה רשום לי ביומן בצורה מסודרת. אני מורידה הרצאות מיוטיוב ושומעת הרצאות ברדיו במהלך נסיעה ולומדת שפות, אנגלית וערבית ואוקראינית. גם השפה העברית בשבילי היא אתגר. זו שפה מאוד עשירה, שאינה שפת האם שלי ואני עדיין לומדת אותה בכל יום. יש לי מילון איתי, אפליקציה שאני רושמת בה כל מילה חדשה שאני מוצאת, וגם זו בשבילי התחדשות. כשאני מוצאת מילה זה כמו למצוא חבר. אני מרגישה שכשעליתי לארץ למדתי שפה חדשה שרכשתי דרכה גם אני חדשה, גם את היכולת שלי לחשוב בשפת הקודש, שהשם דיבר בה עם עם ישראל. לכן אני מקפידה להתפלל בעברית."

מיכאלי, בת 41, היא עיתונאית, מנחה וחברת כנסת לשעבר, אם לשמונה ילדים בגילאי 7 עד 19. עוד לפני שעלתה לארץ, בשנת 1997, הספיקה להשלים תואר שני בהנדסת אלקטרוניקה, ובארץ החלה לימודי דוקטורט. במקביל לתהליך הגיור שלה, שערך שלוש וחצי שנים, למדה שפות תכנות שונות, הוציאה תעודה במנהל עסקים, עשתה כמה קמפיינים כדוגמנית והחלה לעבוד כמנחה בערוץ 9. היא עבדה בו שש וחצי שנים לפני שנכנסה לכנסת, בשנת 2009, מטעם מפלגת ישראל ביתנו. "יש לי כבוד והערכה רבה לאנשים שמקדישים את חייהם לעבודה ציבורית, אבל מבחינתי - זו הייתה התקופה הכי אתגרית והכי קשה בחיי", היא מספרת. "היה לי קושי גדול לשלב בין הקריירה לאימהות. נולד לי תינוק בעת כהונתי בכנסת, והיו לי שמונה ילדים קטנים, עזרה לא הייתה לי, וכשחזרתי מדיונים הביתה וראיתי את הבית וכמות הכלים שאני צריכה לשטוף והכביסה לכבס והמחברות לבדוק, הייתה לי בכל פעם סחרחורת. הייתה לי תקופה שהרגשתי שאני נחנקת, שאין לי אוויר. זו הייתה ממש מלחמת הישרדות. פוליטיקה זו עבודה מאוד מורכבת, שדורשת הבנה בפן הכלכלי, המשפטי, הגיאופוליטי, וללמוד לעומק את החומר ולקרוא לפחות שש שעות ביום, שלא היו לי. עשיתי את המקסימום שיכולתי, אבל כשנגמרה הקדנציה והגיעה תקופת הפסח, בשבילי זו הייתה יציאת מצריים האמיתית. בחצי שנה שלאחר מכן היו רגעים שהייתי חותכת סלט לילדים בצהריים ותופסת פתאום את עצמי בפחד שמישהו ייקח אותי שוב לדיון, שאני שוב צריכה לפתור את כל הבעיות של עם ישראל. לקח לי זמן להשתחרר מהדמות שהייתה לי בראש של אשת ציבור, לשים אותה בצד ולמצוא את עצמי מחדש, את מי אני מזמינה הביתה, למי אני מסתכלת בעיניים ומאמינה לו. אחרי הפוליטיקה זה קשה."

בשנת הלימודים שלאחר מכן שבה ללמוד, תחילה לימודי תואר שני במנהל עסקים ולאחר מכן לימודי שמיעה חופשית באוניברסיטת בר אילן, במסגרת זו הגיעה לראשונה למדרשה. "במדרשה נוגעים בלב, נוגעים ברוח, אני מאוד נהניתי מהחוויה הזו" היא משתפת. "אהבתי את הלימוד המשותף, שמאפשר לא רק לשמוע הרצאה אלא לראות דוגמאות אמיתיות של נשים צעירות, שבונות את החיים שלהן, שיושבות מסביב לשולחן אחד ומוכנות ללמוד אחת מהשנייה. מה שכן, הייתי מוקפת בנשים צעירות ממני, שאוספות נקודות לתואר, וחסרו לי שם נשים כמוני, שיש להן משפחה וניסיון. אני מקווה שהמדרשה תבנה מסגרת שתאפשר גם לנשים עובדות ובעלות משפחה לקחת קורסים וללמוד. זה לא נקודות אקדמיות, זה זכויות."

תהליך ההשתנות שלה, היא מספרת, איטי, ולא תמיד קל. "התהליך שעברתי בגיור השפיע עלי ועל כל המשפחה שלי, והוא השפיע לטווח ארוך ולא מייד. לאמונה יש עליות ונפילות, ולקח הרבה זמן והרבה ניסיונות של הנפש עד שהבנתי שתפילה זה חלק מהדרך שלי, ואני עדיין לומדת את זה. שמתי כיסוי ראש שלוש פעמים בחיי, ודווקא בעלי, שהוא בן של ניצולי שואה, התנגד. הדרך לאמונה אמיתית לפעמים היא לא המלחמה אלא היכולת לקבל בענווה ולבנות עם אור גנוז דברים נסתרים, והאור הזה תמיד מתחדש כי אין סוף ללימוד בתוך המסגרת הזו. ככה גם הגעתי למדרשה, בשביל ללמוד יותר לעומק את הערכים שרכשתי אחרי הגיור, גם של היהדות, וגם את המסורת ואת הרוחניות ככלל. כבר חמש שנים, למשל, שבכל יום שישי אני מבטיחה לעצמי שהפעם אני אלמד את פרשת השבוע בעצמי, וכבר חמש שנים שלא יצא לי לשבת ולקרוא באופן מסודר. המדרשה עשתה לי סדר מהבחינה הזאת. אני יודעת שאלה היומיים בשבוע שבהם שאני פותחת את התנ"ך ולומדת אותו, ועכשיו אני לא רק זאת שמדפיסה מהמחשב את הפרשה אלא גם יודעת להסביר לילדים שלי על מה מדובר. יש לי ילד בן 16 שלומד בישיבת בני עקיבא, ושתי ילדות שלומדות באולפנה, ואני בתקווה שמתישהו אני אוכל ממש לשוחח איתם בנושאים האלה בגובה העיניים."