מה יותר מעולה מלהיות נביא?

   דברי תורה לפרשת השבוע, בלק

מאת הרב הלל רחמני

מה יותר מעולה מלהיות נביא? ומה יותר טוב מכוח הראייה? ובכל זאת גם שתי מתנות כאלה אפשר לקלקל. כך אומר המדרש על בלק ובלעם:

רְאֵה מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל מַזְהִירִין אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה בֶן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ וגו', וְנָבִיא שֶׁעָמַד מִן הַגּוֹיִם הֶעֱמִיד פִּרְצָה לְאַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת מִן הָעוֹלָם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ בְּמִדַּת רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁכֵּן יִרְמְיָה אוֹמֵר: לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה, וְכֵן יְחֶזְקֵאל: בֶן אָדָם שָׂא עַל צֹר קִינָה, וְזֶה אַכְזָרִי עָמַד לַעֲקֹר אֻמָּה שְׁלֵמָה חִנָּם עַל לֹא דָּבָר.  מדרש רבה, פרשת בלק.

וַיַּרְא בָּלָק, נוֹחַ לָרְשָׁעִים שֶׁיִּהְיוּ סוּמִין, שֶׁעֵינֵיהֶם מְבִיאִין רָעָה לָעוֹלָם, בְּדוֹר הַמַּבּוּל כְּתִיב : וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים, וּכְתִיב : וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן, וּכְתִיב :וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וְכֵן כֻּלָּם, וְכָאן וַיַּרְא בָּלָק.   שם.

אפשר כמובן לקבל את הדברים כפשוטם, הרשעים רוצים להזיק. אולם ניתן להעמיק בהם וללכת בעקבות דבריו של ה"שפת אמת". ניתן לומר כי בלק חש מאוים על ידי בני ישראל במישור המדיני והצבאי. אולם אפשר לחשוף חשש יותר עמוק. עם ישראל מאיים על המקום הרוחני של בלק והדומים לו. גם לעמים האחרים יש תפיסה רוחנית, בין אם היא מנוסחת ובין אם לא. יש תרבויות אליליות, איתם נאבק עם ישראל, וכל תרבות כזאת באה עם אמירה או בשורה משלה. התרבות הכללית מסביב לעם ישראל היא תרבות של עבודה זרה, והבסיס העמוק של עבודה זרה הוא באמונה שיש כוחות רוחניים בכל דבר שבטבע. עבודה זרה הינה פולחן של הטבע.

על פניו אפשר להזדהות עם אמונה המעניקה רוחניות לכוחות השונים שבעולם. הרי גם אצלנו יש אמירות ששם אלוקים מתגלה בטע.. אולם כדי להבין את ההבדל המהותי בין הגישות,  צריך לזכור את הפסוקים הראשונים של התורה. התורה פותחת במילים "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". התורה מלמדת אותנו כי אלוקים נמצא מעבר לכל הבריאה. הוא בורא אותה והוא בשום פנים לא חלק ממנה. הרעיון העמוק הזה מלמד אותנו כי הטבע וכל כוחות העולם אינם אלים, אלא כוחות הפועלים מכוחו של אלוקים.

דרכים שונות נאמרו כדי להסביר את היחס בין אלוקים וכוחותיו, אולם דבר אחד נשלל לחלוטין, וזה הזיהוי של אלוקים עם העולם. בזה נפתחה הדרך לראות בטבע לא רק את הצד המרשים והמפואר שלו, אלא גם את הצד הנמוך. לראות בו את הריבוי, את הסתירה, את הפגיעה ההדדית, את העיוורון, את חוסר המוסר (ראו אורות הקודש ח"ג עמ' קמג). ממילא נפתחה הדרך והחובה של תיקון העולם. ללכת בדרכי השם ולעשות חסד, משפט וצדקה. התגלתה הספירה הגבוהה המלמדת את האמת של אחדות השם. המשמעות העמוקה של האחדות הולכת ומתבררת משך הדורות ומורה לנו כי לא רק שאפשר לבנות עולם של קדושה וחסד מחוץ ומעבר לחיים הרגילים, אלא שאפשר להביא אותם אל תוך החיים, אל תוך העולם הרגיל ואפילו אל תוך הטבע. החזון שבדברי הנביאים על זאב החי עם הכבש, מבטא את האמונה שאפילו כוחות הטבע, אלה שבחוץ ואלה שבתוך האדם, יכולים לחיות ביחד.

בעוד עבודה זרה מקדשת את הטבע כפי שהוא, בגסותו ומשתחווה אליו, התורה מרוממת את הטבע אל מרומי האחדות, התיקון, השלום והחסד. (ראו שמונה קבצים, קובץ ז, קלב). וכאן בדיוק נמצא האיום על תרבות העבודה זרה. כי עבודה זרה יכולה לעיתים להודות בכך  שיש עולם רוחני אחר מן הטבע, אבל היא אינה יכולה לקבל את האפשרות של אחדות הקדושה עם הטבע. האפשרות של קידוש החיים הוא לצנינים בעיניה. כאן באה לידי ביטוי הראייה הפסולה הרמוזה בדברי המדרש. זו היא המציצנות הפולשת אל רשות היחיד, אל העולם הצנוע, אל האוהל הפרטי, ומחללת אותו. היא אינה מאמינה בחיבור בין העולמות, ומתוך כך היא מכניסה יסוד זר בתוך מערכת הקשרים האינטימיים שברשות היחיד, בין אם אלו יחסי ישראל והקב"ה באוהל מועד ובין אם אלה יחסי האיש והאישה בביתם הפרטי.

רק ברשות היחיד המוצנעת, יש אפשרות  לחבר את הנמוך עם הגבוה בצורה הראויה, בדרך הנכונה, זאת שמרוממת את הנמוך ולא מנמיכה את הגבוה. שמעלה את הטבע ולא מקדשת את הנמוך. כל כניסה שאינה ראויה אל המקום העדין הזה, הורסת אותו ונהרסת בעצמה, "פן יהרסו לעלות אל השם ונפל ממנו רב". בלעם זוכה למדרגה רוחנית ומכוון אותה אל כיוון הקללה וההרס. בלק מסתכל על אוהל מועד, ואח"כ מציץ בלעם אל אהלי ישראל "שאין פתחיהם מכוונים זה לזה", והדבר הזה מכלה את עולמם.

כך לדעתי ניתן להבין את דבריו של ה"שפת אמת" (פרשת בלק, שנת תרל"ח), המסביר את תלונת בלק כי עם ישראל "כיסה את עין הארץ". הוא אומר שבלק מתרעם על כך שעם ישראל מכסה את הקדושה שמתגלית בעולם, ובכך לא מאפשר לגויים מגע איתה. משמעות הדברים היא שעם ישראל מראה מהי הדרך הנכונה של מגע עם הקדושה, דרך התיקון והצניעות, ובכך חוסם את הדרך הקלוקלת של עובדי עבודה זרה.