פרשת בחקתי מסיימת את ספר ויקרא המכונה תורת כהנים

בס"ד

  דברי תורה לפרשת השבוע, בחוקותי            

מאת הרב פרופ' בן ציון רוזנפלד

פרשת בחקתי מסיימת את ספר ויקרא המכונה תורת כהנים לפי שרוב המצוות בו נאמרו לכהנים. כפרשה מסיימת היא ייחודית מכל הספר, בעיקר חלקה הראשון, הכולל את פרשת הברכות ובהמשכה פרשת הקללות, והללו נאמרו בלשון רבים ופונים אל האומה בכללה.

ברם, מעל לכל ייחודיותה יש בה בפרשה מה שאין בכל התורה כולה. קבוצת הפסוקים הראשונה שבה פותחת הפרשה פרק כו פסוקים ג – יג: "אם בחקתי... ואולך אתכם קוממיות". פרשת ההבטחה הלאומית של שפע, הצלחה אזרחית וצבאית ובטחון מדיני וחברתי, ריבוי עם ושכינה מהלכת בישראל. פרטים מהבטחות אלה מצויים בכמה מקומות בתורה, אך ריכוז כה רב של הבטחות כאלה ובמילים כה נחרצות אין כמותן בתורה. ובליבת אלה עומד פסוק אחד שאין דומה לו בכלל בתורה: "וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם". הבטחת בטחון מוחלט ובכל צורה כולל הסרת אימת חיות רעות.  

על כל אלה עולות כמה שאלות, ונתמקד במרכזית שבהן, מדוע באה דווקא כאן הבטחה כה מרוכזת ובעלת עוצמה שאין למעלה הימנה. אפשר להשיב לפי פשוטו של מקרא כי פרשת בהר עוסקת בעיקרה בשמיטה ויובל ונושאים הקשורים אליהם. ועיון מקיף בפרשת בחקתי מלמד שהיא אכן המשך הפרשה הקודמת שכן ההבטחות נקשרות בשמירת או אי שמירת דיני שמיטה ויובל, ואף פרשת הקללות נקשרה באי שמירת השמיטות הגורמת לגלות. לפיכך, פתחה התורה בהבטחה המרוכזת והייחודית ללמדנו שאם ישמרו ישראל שמיטות, יחד עם מצוות התורה האחרות, יקבלו את השכר הגדול הצפון לאומה, הוא האמור בתחילת פרשת בחקתי. עם זאת, עדיין יש לשאול האם הבטחה זו ממשית לזמן קרוב או שמא לעתיד רחוק. בשעה שנאמרה הבטחה זו של פרשת בחקתי ישראל עוד טרם זכו להיכנס לארצם, והדרך מלאת חתחתי מלחמות ובעיות קשות שיש להתגבר עליהן, כפי שאכן אירע בהמשך כמסופר בספרי הנביאים. אולי מקומן של הבטחות אלה היה נכון יותר בסופה של התורה בפרשיות העוסקות בעתיד כגון כי תבוא, שירת האזינו או וזאת הברכה.

נראה כי יש להשיב באמירה שתבהיר את מהלך העניינים בשלהי ספר ויקרא ואף יהא בכך הסבר מקשר לראשית ספר במדבר. אין לשכוח שישראל היו בדרך לארץ ישראל ועמדו להיכנס אליה תוך כמה שבועות אלמלא פרשת המרגלים שלאחריה נענשו בעיכוב של ארבעים שנה בכניסה לארץ. משמע, יש שתי דרכים לאדם, הטובה ולכתחילה או הפחות טובה ובדיעבד. התורה בשלב זה של ספר ויקרא ייעדה לישראל את הדרך הראשונה, הטובה והמבטיחה, ולו זכו ישראל היו מגיעים לארצם בצורה אחרת, כל זאת לפני פרשת המרגלים. לכן לאחר ענייני השמיטה נאמרה פרשת בחקתי כפתיח לכניסה לארץ ישראל, המזהיר בשכר ועונש על השמיטה והיובל. בפתיחת פרשת בחקתי הוצבה כייעוד מיוחד לעם הנכנס לארץ אמירה חדה וברורה, אם בחקתי תלכו אז תזכו לכל ההבטחות הבאות באותם עשרת פסוקי הפתיחה הייחודיים. כלומר, התורה הציבה רף של שמירת מצוותיה המיוחדות והקשות של ארץ ישראל שבקיומן יתעלו בקרוב למצב אידיאלי של שלום וחרב לא תעבור בארצכם. הרי זו אמירה ריאלית שיועדה אף לעודד את ישראל ולזרזם להתקדם כמה שיותר מהר להיכנס לארץ ישראל ולהתנהל בהתאם להוראות המיוחדות המתקיימות בה ואז יזכו למצב המיוחל: ונתתי שלום בארץ והשבתי חיה רעה מן הארץ, אף בעלי חיים לא יזיקו עוד. לכן זהו מקומן המתאים של משפטי הבטחה מוחלטים אלה.

לכן אין זה מפתיע שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן בפירוש לפסוק זה, מהי השבתת החיות הרעות, האם אופיין ישתנה והרי זה נס כי הגאולה תהיה ניסית, וכך סבר הרמב"ן, או שהבטחה זו נאמרה על דרך המשל כשיטת הרמב"ם, שהאנושות תתעלה ומצבה יהיה טוב מאשר בהווה. אך שניהם ייעדו הבטחה זו לעתיד הרחוק של הגאולה כי חשו קשייה של אמירה מוחלטת זו. אך שני גדולי ישראל אלה כבר התייחסו בפירושם למצב שלא קרה, לא בחרו ישראל בדרך הטובה של לכתחילה אלא להיפך, ואירע להם מה שאירע עם הגלויות. אך לפי פירושנו פסוק השלום וכן הפסוקים האחרים נתכוונו מלכתחילה למצב הקמאי של כניסה מידית לארץ ישראל ולהכינם נפשית לעולם שכולו טוב. לכן גם ספר במדבר פותח מיד במפקד מנין יוצאי הצבא המוכנים לדרך כלגיון של מלך. אך לא זכו ישראל ואירעה פרשת המרגלים ונבחרה הדרך השנייה הארוכה והסבוכה לדורות רבים. על כן, נחלקו הרמב"ם והרמב"ן על העתיד הרחוק. מקוים אנו שבדורותינו, בהתחדש דרך הקוממיות, יתממש בקרוב הפסוק המיוחד בתורה: ונתתי שלום בארץ.