אָמַר רַבִּי יִצְחָק רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁתִּנָּתֵן לָהֶם תּוֹרָה מִיָּד

שם הפרשה: 
יתרו
מאת: 
ד"ר ציפי ריין

בס"ד

דברי תורה לפרשת השבוע, יתרו

מאת הרב ד"ר ציפי ריין

http://www.iba.org.il/pictures/p595236.jpg

 

"אָמַר רַבִּי יִצְחָק רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁתִּנָּתֵן לָהֶם תּוֹרָה מִיָּד, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲדַיִן לֹא בָא זִיוָן שֶׁל בָּנַי, מִשִּׁעְבּוּד טִיט וּלְבֵנִים יָצְאוּ, וְאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל תּוֹרָה מִיָּד."

(מדרש קהלת רבה, פרשה יא, סימן ב)

 

במשך 3 חודשים הולכים בני ישראל במדבר עד להגעתם להר סיני ולמעמד קבלת התורה. בתקופה קצרה זו עוברים בני ישראל אירועים רבים כגון קריעת הים, פרשיות המים, האוכל שיורד מהשמים, המלחמה בעמלק, ואף ביקורו של יתרו, וכל זאת על מנת להעביר את העם תהליך ולהפכם מעם של עבדים לעם של בני חורין שראויים לקבל את התורה.

המספר 3 חוזר פעם נוספת בפרשתנו שוב בענין של תהליך הכנה לקבלת התורה – שלושת ימי ההגבלה בהם הכינו עצמם בני ישראל פיזית ונפשית למעמד הר סיני ולמתן תורה.

במקביל בלוח השנה העברי חגגנו השבוע את ט"ו בשבט – חג האילנות. אף באילנות חוזר המספר 3 – 3 שנים ראשונות לחייו של העץ הוא ערלה ואסור למאכל. ניתן לדמות אם כן את השנים האלו כשנות תהליך והכנה של העץ על מנת שיבשילו פירותיו ויוכלו להיאכל. ניתן לתת נימוקים רבים להסבר איסור הערלה. עם זאת בפרוש זה אני מעוניינת ללמוד דווקא מהתהליך שעובר העץ אלינו עם ישראל שאמור להתכונן לאורך חייו ולהיות מוכשר לקבלת התורה.

 

כיצד נברא האדם?

"אבא שאול אומר: תחלת ברייתו מראשו ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב... וחתוך ידים ורגלים אין לו..."

(תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף כה, עמוד א)

 

ומסביר המהר"ל:

"תחלת ברייתו של ולד וכו'. פירוש כי האדם הוא דומה אל עץ השדה, וכדכתיב (דברים כ') כי האדם עץ השדה וגומר, ודבר זה בארנו במקום אחר כי האדם נמשל כעץ השדה, ושורש שלו הוא הראש והידים והרגלים הם הענפים שמתפצלים אילך ואילך. והנה האדם עץ הפוך כי שרשו למעלה, ובארנו זה במקום אחר כי השורש של אדם הוא למעלה. כי השכל של אדם שהוא בראשו נטוע בשמים, כי האדם יש לו דביקות למעלה. ולפיכך כמו ששורש האילן בארץ שהוא יוצא מן הארץ, כן שורש אילן זה הוא האדם מלמעלה ממקום שיצא. ולפיכך אמר תחלת בריית הולד מראשו. וזה שאמר וחתוך ידים ורגלים אין לו, כי אין השורש והענפים יוצאים בפעם אחד, אבל תחלה יוצא השורש ואחר כך הענפים כמו שתראה אצל אילן. ועוד יש לך לדעת כי הידים והרגלים הם יוצאים ומתפשטים לחוץ, בפרט הידים אשר הם מתפשטים לחוץ, והרגלים גם כן מתפשטים לחוץ בהליכתו. ולפיכך קודם וראשון הבריאה שהוא גוף האדם עצמו והוא ראשון אל האדם עצמו מאשר הוא הדבר שהוא יוצא ממנו מתפשט ממנו. ולפיכך ראשון הוא ראש שהוא יותר עיקר, וגם הגוף שהוא עיקר וזהו ראשון, והידים ורגלים שהם מתפשטים חוץ מן האדם ודבר זה אינו ראשון, ולפיכך דבר זה נברא אחרון. ודבר זה מורה על מעלות האדם כמו שנתבאר":

(מהר"ל, ספר חידושי אגדות על מסכת נידה, חלק רביעי, עמוד קנח)

לאור פירוש זה יש חשיבות עצומה לאדם שמעונין להיות עובד ה' הראוי לקבל את התורה, להעמיק בשכלו את הבנתו בתורה. לעבור עם עצמו תהליכים של התקרבות לקב"ה דרך עבודת המחשבה.

עם זאת הרב עדין אבן שטיינזלץ מוסיף:

"כאשר אדם מגיע לאיזו מדרגה, צריך הוא לדאוג שיהיה לה ביטוי מקביל גם בשורשים - בפעלו בעולם המעשה. אם לא יעשה כן - יאבד את יציבותו ואת שיווי משקלו, ועלול הוא להיעקר משורשו. כל חלקיו של העץ - על ענפיו הארוכים, עליו הירוקים ופירותיו המתוקים - כולם גדלים רק מכוח השורשים. השורשים אינם גלויים לעין, אינם מרהיבים ואינם טעימים, אך הם קבועים בקרקע, ומחברים את העץ כולו אליה. שורשים של עץ הם אחד הדברים החזקים ביותר שישנם, והם יכולים לבקוע כל סלע; את הכוח הזה אין לענפים, עם כל פארם. אדם צריך ללמוד מן העצים ולשמור תמיד על פרופורציה נכונה בין חכמתו, חלומותיו ושאיפותיו, לבין חיי המעשה שלו, פעולתו בתוך העולם ואחיזתו בו. עיקרון זה נכון גם בנוגע לחיי העם בכללו. הענפים הם מנהיגי העם, העומדים בראשו, והם צריכים לדעת שבלי שורשים, ללא דאגה לקצוות של העם, לילדים ולמסכנים, וללא אחיזה בחיי המעשה, אין קיום לצמרת העץ. כנגד כל ענף שיוצא כלפי מעלה - צריך הן העם בכללו והן האדם הפרטי להוציא שורש למטה."

(הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), 'האדם עץ השדה', בתוך: חיי שנה, עמ' 129-135)

 

והלוואי אכן נזכה באמצעות חודש שבט להתעלות ולעבור תהליך להיות ראויים לקבלת התורה ולגאולה ושנשמע בשורות טובות.