"אתם חשבתם עלי לרעה" - יוסף ואחיו מערכה אחרונה

שם הפרשה: 
ויחי

 

דברי תורה לפרשת השבוע, ויחי

ד"ר איילת סיידלר

http://www.iba.org.il/pictures/p595236.jpg

"אתם חשבתם עלי לרעה"  - יוסף ואחיו מערכה אחרונה

לאחר קבורת יעקב במערת המכפלה ושיבתם של בני יעקב למצרים מתאר הכתוב את חששם של בני יעקב המכונים "אחי יוסף" מן הצפוי להם: " וַיִּרְאוּ אֲחֵי־יוֹסֵף כִּי־מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:" (נ,טו). אמנם חלפו כארבעים שנה מאז מכרו האחים את יוסף,[1] ושבע עשרה שנה מאז ששבו ונפגשו במצרים, אך יש כנראה דברים שעליהם לא חלה "התישנות" והאחים חוששים מנקמת יוסף.

לדעת רש"י מעוגן חששם במציאות. בעקבות המדרש בתנחומא אומר רש"י:

 

(טו)  ויראו אחי יוסף כי מת אביהם - מהו ויראו? הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילין לסעוד עמו על שלחנו של יוסף, והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קירבן (ראה תנ"ב שמות ב).

 

עיון בתשובת יוסף לאחיו בפרשתנו והשוואתם לדברים שאמר יוסף לאחיו עת התגלה בפניהם בפרשת ויגש עשוי לבסס את דברי המדרש המובא ברש"י. כאשר מתגלה יוסף לפני אחיו בפרשת ויגש הוא אומר להם את הדברים הבאים:

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו ... אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: וְעַתָּה אַל־תֵּעָצְבוּ וְאַל־יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי־מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם... לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: וְעַתָּה לֹא־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים ...(מה, ג-ח)"

לעומת זאת בפרשתנו מתנסח יוסף באופן שונה:

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל־תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם־רָב: וְעַתָּה אַל־תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת־טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל־לִבָּם" (נ, יט - כא)

בדבריו בפרשת ויגש עושה יוסף כל מאמץ כדי לנקות את אחיו מאשמה. את מעשי האחים מייחס יוסף לכוונת ההשגחה העליונה "למחיה שלחני אלהים...לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים". בעוד שבפתח דבריו הוא משתמש בפועל מכ"ר כדי לתאר את מעשה האחים "מכרתם אתי", בהמשך דבריו הוא מתאר את המעשה שעשו בפועל החיובי של"ח "לא אתם שלחתם אתי". לעומת זאת בדבריו בפרשתנו מזכיר יוסף לאחיו כי כוונתם הייתה רעה "אתם חשבתם עלי רעה ...". בניגוד לתיאור כמבצעים את שליחות אלוקים בויגש, הם מתוארים בפרשתנו כפועלים בניגוד לרצון האלוקים: " ... אלוקים חשבה לטבה".בנוסף, יוסף מנמק את העובדה שאין בכוונתו להעניש את אחיו רק בכך שאין זה תפקידו –"התחת אלוקים אני"? – ובכך למעשה רומז להם שהם ראויים לעונש ואולי אף שהאלוקים בסופו של דבר כן יעניש אותם על מעשיהם. [2]

לאור דברים אלו עלינו לשאול - האם נחתם סיפור יוסף ואחיו בנימה שלילית? האם הסיפור בא ללמדנו שיוסף לא שכח ולא סלח? האם לא מציע הסיפור פתרון המיישב את מערכת היחסים בין יוסף לאחיו?

התורה מדווחת לנו שיוסף דואג לאחיו בשנות הרעב וגם לאחריהן. נראה כי מפאת כבוד אביו הוא נמנע מלשוב ולדון במעשי אחיו בחיי אביו, וגם לאחר מות אביו הוא שב ומבטיח לאחים לכלכל אותם. עם זאת כעבור ארבעים שנה מרשה לעצמו יוסף לומר לאחיו את אשר על לבו "אתם חשבתם עלי לרעה". יש דברים שהזמן מכהה את הזיכרון אודותם, אך נראה שיש דברים שהזמן אינו יכול לרפא. טראומה כמו זו שחווה יוסף  לא יכולה להישכח. תורתנו, תורת אמת, מלמדת אותנו שצדקותו של יוסף אינה מתבטאת בכך שהוא מדחיק את העובדה שאחיו מכרו אותו לעבד, וכנראה אף לא בכך שהוא מגיע למצב שאין יותר כעס בלבו. צדקותו באה לידי ביטוי בעובדה שעל אף המעשה הנורא שעשו אחיו, ועל אף שיש בלבו עליהם, הוא מסוגל להעמיד מול עיניו את טובת המשפחה ואת טובת האומה, לפרנס ולכלכל את אחיו ואפילו לנחם אותם ולדבר על ליבם. יוסף הצדיק לא שכח ואולי גם לא סלח, אבל הוא כבש את יצרו למען מטרה נעלה – וזוהי צדקותו.

 

[1] יוסף בן שבע עשרה בתחילת הסיפור (לז,ב). בן שלושים בעת מינוי למשנה למלך (מא, מו). חולפות עוד שבע שנות שבע ואחריהן שנתיים רעב (מה,ו) עד שנפגש עם אחיו ולאחריהן 17 שנה בהם שוהה יעקב במצרים עד למותו (בן 130 בהגיעו למצרים מז,ט ובן 147 במותו מז,כח). סה"כ 39 שנה.

  [2]מדרש תנחומא נותן דעתו לנימה הקשה בדברי יוסף לאחיו בפרשתנו ורואה בהם עונש ליעקב. המדרש משווה בין תגובת יעקב לרחל בפרק ל, א-ב "ותאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.... ויאמר התחת אלוקים אנכי" לדברי יוסף כאן "התחת אלוקים אני?" ואומר:  התחת אלהים (אני) [אנכי] (בראשית ל,ב), א"ל הקב"ה חייך בלשון שאמרת התחת אלהים (אני) [אנכי], בו בלשון בנה עומד ואומר לבניך התחת אלהים אני (בראשית נ,יט) [מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויצא ]. בשני המקומרות רואה המדרש גם במטבע הלשון "התחת א-להים אני" לשון קשה.