מאמינות וחוקרות - בין אמונה לאקדמיה

במהלך לימודי התואר השני החלה ליאור זקס שמואלי, כיום דוקטורנטית במחלקה למחשבת ישראל, להרגיש בחסרונו של בית מדרש נשי ויוצר, שידע ליצור חיבור בין למדנות אקדמית וחשיבה ביקורתית לבין שפות של אמונה ומשמעות. "העולם האקדמי מעורר שאלות קיומיות הנמצאות בדרך כלל מחוץ לתחום במחקר, שאלות שהמרחב המתאים להעלות אותן הוא בית מדרש. אך בית מדרש לנשים בעלות תארים מתקדמים הוא נדיר", אומרת זקס שמואלי, בת 28, נשואה ואם לשלושה ילדים. "בחרתי ללמוד קבלה ומיסטיקה יהודית מתוך אמונה שיש בהן עומק שחיוני ומשמעותי ללמוד וללמד אותו. עולם המחקר תומך ומסייע לי להקדיש את עצמי ללמוד ולחקור את המורשת העשירה של העם היהודי, שלא כל הקולות שלו מודעים כיום. בית המדרש הוא המקום המתאים לייצר בו אינטימיות, קרבה ודיאלוג כנה הנדרשים כדי להפוך את התורה והידע לחיים ועשייה. חשוב לי להפגיש תובנות מהמחקר שלי עם עולם של חוויה ואמונה כחלק מקבוצה שרוצה לפעול ולהשפיע בעולם התורה."

מתוך המחשבה שעולם התורה צריך להיענות לאתגרים שמציבה בפניו הלמדנות והעמדה האקדמית, פנתה זקס שמואלי אל ד"ר טובה גנזל, ראש המדרשה בבר-אילן. בפגישה איתה ועם סגניתה יעל שלוסברג, דברה על הצורך בקבוצה של חוקרות, שיוצרות אינטגרציה בין העולם הרוחני שלהן לעולם האקדמי, מתוך אמונה שיש הפריה הדדית ביניהן. השאיפה הייתה לבנות קבוצה בה ייווצר מפגש בין שפות ועולמות שונים, שבדרך כלל מקובל לפצל ולהפריד ביניהן, ואין ספק שהמדרשה היא המקום המתאים ביותר להכיל קבוצה כזו – היות והיא המדרשה היחידה שהיא חלק אינטגראלי מאוניברסיטה. כך נולדה תוכנית "מאמינות וחוקרות", המיועדת לחוקרות בשלבי התזה, הדוקטורט או הפוסט דוקטורט בתחומי מדעי היהדות והרוח. "הפער בין העולם הדתי האורתודוקסי שלי לבין העיסוק שלי במחקר קיים למעשה עד היום, על אף שסיימתי את הדוקטורט שלי לפני למעלה מ-15 שנים", אומרת ד"ר רבקה רביב, 59, מרצה במדרשה בבר אילן ומי שעומדת בראש התוכנית. "זה פער גדול, שמלווה את כל מי שנמצא בשני העולמות אלה בבת אחת לאורך שנים".  

התוכנית נפתחה בשנה שעברה כסדנה בת ארבעה מפגשים, אולם בעקבות הביקוש העצום הורחבה התוכנית וכיום לוקחות בה חלק 16 חוקרות, במגוון רחב של תחומים, גילאים ושלבי מחקר, הנפגשות פעם בשבועיים לאורך שנת הלימודים האקדמית, במתכונת של בית מדרש. "קריאת הכיוון הרוחנית שלנו היא מהרב שג"ר, שעוסק בסוגיות של פוסט מודרניזם, אקדמיה ואמונה. הוא מדבר על כך שהשפה התורנית האמונית יכולה להרוויח מהשפה האקדמית, וממדעי היהדות בפרט, שיוצרים איזושהי רפלקסיה, התבוננות ומודעות על תהליכים דתיים." אומרת זקס שמואלי. ואילו ד"ר רביב מציינת גם את ד"ר דניאל שליט, שמלווה אותה רוחנית לאורך השנים. "אפשר לצמוח מהפער הזה", היא אומרת. "בסופו של דבר הוא יכול להצמיח אדם יותר מאמין וחוקר יהדות יותר טוב, כי יש לו גם את המבט מבחוץ וגם את המבט מבפנים."

אולם התוכנית אינה מסתיימת במפגשי שיג ושיח. מטרתה המוצהרת, בנוסף ליצירת סביבה תומכת לנשים החוקרות, היא להכשיר ולעודד יצירה תורנית של נשים. לכן, מתבקשת כל אחת מהמשתתפות לייצר שיעור במסגרת בית המדרש ולכתוב מאמר תורני אקדמי. "אחד הדברים שמאפיינים את עולם התורה הנשי הוא שאנו יכולות לנצל את הכלים האקדמיים ואת הידע שרכשנו כדי ליצור תכנים ולהעמיק את ההבנה שלנו בטקסטים התורניים בדרך שהיא מאוד ייחודית." אומרת ד"ר רביב. "יש לזה תקדימים היסטוריים. בחברה היהודית בספרד בימי הביניים, למשל, היה מאוד מקובל שאדם משכיל שלומד תורה לומד גם מתמטיקה ופילוסופיה ורפואה ותחומי דעת נוספים. עולם התורה הרוויח בגדול מהמפגש הזה. מספיק לראות איך מפרש רמב"ן את פרשת הבריאה תוך שימוש במושגים פילוסופיים, או איך מציג הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, את התפיסה של אריסטו על עולם הגלגלים, בשביל להיווכח שבכל התקופות שבהן היה מפגש בין העולם האקדמי לעולם התורה  - הוא העמיק את הבנת התורה. אני מקווה שהנשים האלה, שהן נשים יוצאות מן הכלל ביכולות ובכישרונות שלהן, יתרמו בעתיד להגדלת התורה ולהאדרתה בעזרת המחקרים שלהן".