משפחת יעקב – התמודדויות והשגים

שם הפרשה: 
וישלח

דברי תורה לפרשת השבוע, וישלח

מאת הרב ד"ר יהודה אלטשולר

http://www.iba.org.il/pictures/p595236.jpg

משפחת יעקב – התמודדויות והשגים

דמותו של יעקב מוצגת בפרשיות ויצא וישלח באופן מפורט למדי, בודאי יותר מדמותו של יצחק ויתכן שגם יותר מאברהם. הפערים שבין אברהם האקטיבי ליצחק הנעקד והפאסיבי בהירים ומוכרים ובמידה רבה זהו גם הפער שבין יצחק ליעקב שנודד ונאבק על מקומו. אך כיצד ניתן להגדיר את השוני שבין אברהם ליעקב? לכאורה, קווי הדמיון ביניהם רבים בעיקר בשל הפעלתנות הרבה שמאפיינת אותם ובכל זאת, ההכרה ביעקב כאב עצמאי מחייבת אותנו לנסות ולזהות את יחודיותו.

אם נבחן את זירות ההתמודדות שבהן פועל יעקב נגלה שכולן סובבות סביב המעגל המשפחתי המצומצם והרחב. תחילתו במאבק מול אחיו (עשיו)ואביו (יצחק), לאחר מכן הוא מתמודד עם חמיו (לבן) ועם נשותיו (לאה ורחל), ולבסוף הוא מוצא את עצמו מתייסר מול ילדיו (דינה, שמעון ולוי, יהודה ויוסף). ברוח דבריו של רבי צדוק הכהן מלובלין (דברי סופרים אות ז) "אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם עד שבודקהו..., ולאו דוקא גדולה והתנשאות על זולתו אלא הוא הדין כל מעלה ומדריגה, והנסיון הכל לפי מה שהוא אדם כפי מה שיוכל לעמוד" ובמקום אחר: (צדקת הצדיק אות ע) :באותו דבר שבו החסרון של אדם, באותו דבר ועל ידו עצמו הוא מעלתו",  אנו יכולים להסיק שמשימתו המרכזית של האדם מקבילה באופן כזה או אחר לזירת האתגרים אותה הוא פוגש בחייו. אברהם נדרש למבחני אמונה רבים ומורכבים ומכאן שתפקידו היה בביסוס עולם של אמונה על כל עומקיה ומשמעויותיה. ואילו משימתו המרכזית של יעקב היתה הקמתה של משפחה.

זכה אברהם שהקב"ה יכתוב עליו והאמין בה' ושוב לאחר העקדה – ידעתי כי ירא אלוהים אתה. וזכה יעקב שלפני מותו ולאחר כל מסכת הנסיונות  והייסורים שעבר, יכול היה לומר באנחת רווחה שמיטתו שלמה ואין בה דופי (ע"פ שבת קכו ע"א)

בכל התמודדות שכזו, יעקב נדרש להכריע ולקבל החלטות בכוחות עצמו וללא התגלות ישירה שתדריך אותו ותכוון אותו בהכרעה. כך בהתמודדות מול עשיו ברכישת הבכורה, כך בהענותו לציווי רבקה בפרשת הברכות, כך בבחירתו להשאר עם לאה ולהגיב באופן פאסיבי לרמאויותיו של לבן, וכך בתגובתו לתלונות רחל. גם מול ילדיו בפרשת שכם יעקב בוחר את דרכו, וגם החלטתו להכין כתונת פסים ליוסף וליצור את הפער בינו לאחיו היתה פרי של שקול דעת. בכל צומת בה עמד יעקב והכריע, אנו תוהים האם הכריע נכון ואלו אפשרויות נוספות אם בכלל עמדו לפניו.

פעמים ספורות בלבד יזכה יעקב להתגלות ישירה או עקיפה (מראה הסולם, המאבק במלאך ולפני הירידה למצרים) אך רוב חייו הוא יידרש להתמודדויות עצמאיות במציאויות מורכבות שטיבן איננו מאפשר הכרעה פשוטה בין טוב לרע, נכון ולא נכון.

דומה שזירת המשפחה המורכבת בה חי ופעל יעקב מוכרת גם היום לרבים מאיתנו. זכה יעקב להעמיד שנים עשר שבטי י-ה ולראות בסוף ימיו את כל בניו סביב מיטתו על אף נפתולי החיים וסיפורם האישי והמורכב של ראובן, יהודה דינה ויוסף. בודאי עמדה לו זכות אבותיו אך יתכן שגם עמדה לו זכותו שהיתה מוכנה להתמודד, להכריע ולפעול גם אם לעיתים במבט לאחור יתכן שהיה מקבל החלטה שונה מזו שקיבל בפועל ביחס לשמעון ולוי או יוסף וראובן.

רעיון מעין זה מופיע בדברי ה'משך חכמה' שמסביר בעקבות המדרש על פרשתנו המתאר את חנייתו של יעקב בשכם כמי שקובע ערובי תחומין, בשונה מאברהם המתואר במדרש כמניח ערובי תבשילין. על פי פרשנותו של המשך חכמה קביעת התחומין מציינת מתיחת גבולות והצבת משוכות על מנת להתרכז בבניית חיי המשפחה. ערוב התבשלין של אברהם מציין את פעילותו ומערבותו הגבוהה של אברהם הקורא בשם ה' א-ל עולם לכל באי עולם, מגיע למצרים ופועל בגרר, מתחנן על סדום ונלחם על חייו של לוט. דוקא פעילותו של יעקב מביאה לכך שיזכה לנחלה ללא מצרים – ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה.

משך חכמה בראשית פרק לג : ויחן את פני העיר: "...אברהם חפש להפיץ שיטתו ודיעותיו באלקות לכל באי עולם, באשר חשב כי הוא יחידי. ואחר כך ראה כי ישמעאל יצא ממנו, ולכן נטע אשל להכניס כל באי עולם לברית (סוטה י, ב). ואמרו בריש עבודה זרה (ט, א): שני אלפים תורה מ"והנפש אשר עשו בחרן" - דשעבידו לאורייתא. וגם היה זה בכוונה שהלך למצרים - מקום החכמה והחרטומים - לפלפל ולקרבם לשיטותיו באחדות ובתורה.

לא כן יעקב, ראה שמיטתו שלמה, ובזרעו די שיהיו מעון ומרכבה לשכינה, וכמו שהבטיחו, וראה שה' ניצב עליו, ראה להיפוך כי בניו יהיו נפרדים מעמים אחרים, מוגבלים בתחום. ואף ללבן חותנו הניחו בטעותו, וכעס על רחל שגנבה התרפים להבדילו מעבודה זרה. כן במצרים היו יושבים בארץ גושן נפרדים מהעמים. ... וזה מליצתם שאברהם 'קיים עירובי תבשילין' - להכניס אורחים ולקבל גרים תחת כנפי השכינה, אבל לא 'קבע תחומים', שמא ימנע אחד מלבוא לשמוע דיעותיו. לא כן יעקב, 'קבע תחומים' להגביל ולתחום בין עם ישראל לעמים.

...וזה שאמר הנביא (ישעיה נח, יג) "אם תשיב משבת רגליך" - זה על תחומים, כמו שאמרו ז"ל סוף מי שהוציאוהו (עירובין נב, ב), "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" - זה יעקב שקבע תחומים. וזכה למידה בלא גבול - "ופרצת ימה וקדמה" (בראשית כח, יד) - בשכר שהוא קבע גבול ותחומים זכה לנחלת בלא גבול, ודו"ק היטב."