וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ

דברי תורה לפרשת השבוע, נח

מאת הרב ארי לנדא

וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ

התורה מספרת לנו כי אחרי צאת נח מהתיבה הוא החל לעסוק בחקלאות (פר' ט', פס' כ) "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: (כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה". ניסיונו של נח ליישב את הארץ ע"י נטיעת עצים (ממש כמו שה' נטע גן בעדן מקדם- כמתואר בפר' בראשית), מסתיים בדרך עגומה כאשר הוא משתכר. האם המסר של נח הוא, כי אין ברירה וזה העתיד הצפון לכל אדם העוסק בארציות? יתרה מכך פירוש הפשט למילים "וַיָּחֶל נֹחַ" הוא מלשון התחלה והכוונה שנח התחיל להיות איש אדמה עם צאתו מהתיבה. אך חז"ל  במדרש תנחומא  (סי' יג) פירשו את המילה כך "ויחל נח איש האדמה - כיון שנזקק לאדמה נעשה חולין" האם באמת כל מי שעוסק באדמה הופך את חייו לחולין? האם אין ביכולתו של האדם לקדש את עולם החול?

ניתן לקבל רמז לתשובות על שאלות אלו מהמשך המדרש שמסביר מה קורה בעת נטיעת הכרם.  "ארז"ל כשבא נח ליטע כרם בא שטן ועמד לפניו, א"ל מה אתה נוטע, א"ל כרם, א"ל מה טיבו, פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין מהן יין המשמח לבבות דכתיב ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד) א"ל שטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי, מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת הגפן, אח"כ הביא ארי והרגו, ואח"כ הביא חזיר והרגו, ואח"כ הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן, רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק מה נח הצדיק שהקב"ה פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה" מה תפקידו של השטן כאן ומדוע מביא ושוחט ארבע חיות אלו? השטן אצל חז"ל איננו הדמות הדמונית המצוירת על ידי העולם הנוצרי, אלא משמעותו כוח שיכול להסית את האדם מדרכו הטובה.

מה משמעותם של בעלי החיים? עצם שתיית יין איננה פסולה והאדם אשר הינו ככבשה תמימה כאשר שותה יין בשלב ראשון הוא מתעצם מהשתייה. עם ריבוי השתייה הוא הופך לאריה אך גם כאן עדיין אין פסול כי הוא יכול לנווט את העוצמות שקיבל משתיית היין לכיוונים חיוביים. אך כשהוא אומר שאין כמותו ומעצים את מידת הגאווה שלו כאן מתחיל שורש נפילתו. מיד הוא הופך להיות מלוכלך כחזיר ולבסוף מאבד גם את צלילות הגיונו ומחשבתו ומתנהג כקוף.

לסיכום המדרש, ניתן לומר, כי יין הוא דבר ייחודי בעולם (מכאן חשיבותו) מצד אחד אם האדם הוא בעל מטרות נעלות,  יין הוא הדרך החומרית לקדש את החיים (כמו הקידוש שעושים כל שבת ויו"ט) אך כאשר האדם חומרני ובהמי ואין מטרה חיובית לשתייתו כאן היין עלול במקום לקדשו, להביאו לחרפה גדולה ולאיבוד שליטה על התנהגותו.

יתכן כי ברעיון זה גנוז גם יחס לעבודת החול. עצם העיסוק בעולם החול איננו פסול כלל וכלל, נהפוך הוא זו למעשה מטרת הבריאה, כמו שכתוב בסוף תיאור הבריאה- "כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת" ומשמעותו שברא אלוקים את העולם כדי שהאדם ימשיך לתקנו ולשכללו. אם האדם רואה ערך אלוקי  בעיסוקו בעולם החול-  כמשכלל עולמו של הקב"ה הוא תמיד ישלוט בעולמו וידע איך לאזן את צרכיו, ואז גם יצליח להגשים את מטרתו הנעלה ולקדש את החומר. אך אם מישהו מסתנוור מעולם החול ואינו יודע לאזן את חייו, הוא הופך להיות עבד לעסקיו ובסיכומו של דבר ההתמכרות לעולם העסקים מביאו לידי ביזיונות ממש כמו השיכור מיין.