לא להכות – לדבר !

מאת הרב יובל שרלו

לא להכות – לדבר !

אין אנו יודעים לאשורו מה היה שורש הציווי של הקב"ה למשה רבינו לדבר דווקא אל הסלע, מה הייתה המוטיבציה של משה להכות בסלע ומדוע ריבונו של עולם ראה במעשה זה שורש למניעת כניסתו של רבן של כל ישראל לארץ ישראל. רבו הפירושים על עניין זה, והדבר מלמד כי אף שמדובר באחד הנושאים העיקריים שאנו מוצאים בתורה אנו חסרי אונים בניסיוננו לעמוד על טיבו המוחלט. ייתכן וזו אחת הפרשיות שכל הפירושים שנאמרו בה נכונים, ויש ללמוד הרבה ממנה. בין הפירושים נאמר כי העובדה שמשה רבינו כינה את האומה "המורים" והיכה בסלע, מלמדת על ההבחנה העמוקה שבין דיבור לבין הכאה. הבחנה זו שורשה ברוממות הגילוי האלוקי – שלעולם הדיבור בו גבוה מהמעשה – והיא יורדת עד תחתיות ארץ, כהדרכה לבני אדם: לא להכות – לדבר.

לא להכות את הילדים – לדבר. בחובה שלא להכות אין מדובר בהימנעות מאלימות פיזית בלבד. ישנם סוגים שונים של אלימות היכולים להיחשב כהכאה, ולעיתים מוות וחיים ביד הלשון יותר מהמעשה הפיזי. ההכאה לא זו בלבד שהיא אסורה, היא בדרך כלל גם אינה משיגה את מטרתה. היא מגדלת ילד עוין וכועס, ולרוב היא מולידה ריאקציה בליבו, וצינורות פנימיים מלאים כעס ועלבון. עם הילדים מדברים – בעזרת הדיבור בעצימים את הטוב שבהם, שמים להם גבולות, משבחים כשצריך וגוערים כשצריך. אין ילדינו "המורים" כי אם לבבות ולבבות אליהם פונים בדיבור.

לא להכות את הסובבים אותנו – לדבר. החיים הזוגיים מזמנים לעיתים כעס, לעיתים חרון פנימי, לעיתים חוסר יכולת לעמוד ולהתמודד עם המציאות. זהו הפיתוי הגדול – לחלום  על אפשרות של "זבנג וגמרנו". זהו גם המנוע המוליד פעמים רבות את האלימות – החיפוש אחר פיתרון מהיר וקל לבעיה. ברם – אסור להכות. אסור להכות בשל העובדה שזהו איסור מוחלט ובלתי מתפשר, והמרים יד על חברו נקרא רשע. אסור להכות בשל העובדה שלכל אדם צלם אלוקים שאסור לאדם אחר לפגוע בו.  למעלה מכך, הכאה זו לא זו בלבד שהיא אסורה, היא גם מביאה לתוצאות ההפוכות. אהבה לא צומחת ממנה,  כי אם חורבן ודיכוי וכעס ומדון.

לא להכות בעת הדיון פוליטי והחברתי – לדבר. החובה שלא להכות מוצגת בפני הצדדים כולם. שיכרון הכוח של נושאי החוק מאיים עליהם. העובדה שהם באים בשם השלטון גורמת להם פעמים רבות להתנער מחובתם לדבר ולא להפעיל כוח מופרז. גם לכוחות הביטחון וגם כשעומדים מול ציבור סוער וכועס אסור להפעיל כוח יותר ממידתו. לא הותר לאף אחד מאנשי הביטחון שלא להיות כפוף לאותה חובה קטגורית ובלתי מתפשרת שלא לחרוג מהשליחות שהוטלה עליו. הוא חייב במגבלות הכוח דווקא בשל העובדה שהכוח הזה ניתן לו לצורך מילוי תפקידו, ואנו כולנו צריכים להיאבק בהפעלת כוח מפורזת בכל מצב – בין שהיא מופנית נגדנו ובין שהיא מופנית כלפי אחרים.

החובה שלא להפעיל כוח ולא להכות כי אם לדבר מופנית גם אלינו. במובן מאליו אין צורך להרבות שיחה, וגינוי מוחלט לאלימות ישירה כנגד בני אדם הוא נחלת הכל. ברם, ישנן דרכים של הפעלת כוח הנראה ככוח פסיבי, אולם למעשה מדובר בנטישת דרך הדיבור ובהכאה. חסימת כבישים היא הפעלת כוח, שכן מונעים בעזרת פעולה פיזית את חירותו של האחר ליסוע כרצונו, ולא ניתן עוד לקרוא לאחר עשייתה "ללא אלימות". כמוה פעולות אחרות שלא ניתן עוד להסתתר מאחרי הקביעה של די לאלימות בשעה שנוקטים בהן. לא זו בלבד שמעשים אלה אסורים, עוד הם עומדים בניגוד מוחלט לאידיאה הבסיסית של "לדבר". מעבר לכך, בשעה שגואה האלימות כמציאות יום יומית מוטלת חובה על המבקשים את קדושת האומה הישראלית שלא לתרום את חלקם לשפת האלימות. אמנם הדיבור בדרך כלל אינו משיג הישגים לטווח הקצר אך המבקש לבנות עולם ולקרב את הבריות לאידיאות בהן הוא מאמין ואותן הוא מבקש להנחיל צריך לחרוט על דרכו את העיקרון שלא להכות – לדבר.

וכשנתחיל לדבר האחד עם השני – נגלה את הכוח הגדול שדווקא דיבור מסוגל לחולל.