עגלות הגאולה

בס"ד

 

דברי תורה לפרשת השבוע, פרשת נשא                                                       מאת הרב ישראל סמט  

 

 

 

עגלות הגאולה

 

מלאכת המשכן תמה. עם חנוכתו, הביאו נשיאי ישראל תרומה למשכן, שלא נצטוו עליה: עגלות ושוורים שנועדו לנשיאת המשכן. משה הופתע, והקב"ה צריך לצוותו: "קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ" (במ' ז,ד).

ממה הופתע משה, ומדוע ידעו הנשיאים דבר פשוט שמשה לא ידע?  מה רצתה התורה ללמד כשסיפרה לנו על אופן נשיאת המשכן?

 

הופעות אחרות של העגלות במקרא, שופכות אור על הופעת העגלות בפרשתנו. שני מקרים משמעותיים בהם מופיעות עגלות הם: העגלות ששלח יוסף אל יעקב כדי להורידו מצרימה, ועגלות נוספות בשיבת ציון, עליה נאמר:

וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה' בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם אָמַר ה' ... (ישע' סו,כ).

ה'צבים' הם 'עגלות צב' המופיעות בפרשתנו. הגוים עתידים להשיב את ישראל לארצם בעגלות.

העגלות הן חלק משינוי. אפשר לומר שהעגלות עצמן מייצגות את השינוי והמעבר. השינוי יכול להיות חיובי: שיבה לארץ, או חלילה שלילי: יציאה לגלות.

 

מעשה תרומת העגלות למשכן, מייצג את אחת הבעיות בהנהגת משה. הנהגתו הרוחנית של משה, לא יכולה היתה להכניס את עם ישראל לארץ ישראל הגשמית. משה לא יכול היה לחולל את השינוי הנחוץ כדי להכניס את העם לארץ ישראל.

המדרש מספר שבני יששכר הציעו לנשיאים לתרום עגלות למשכן ואמרו: משכן שעשיתם פורח הוא באויר! (במדב"ר יב' טז).

כדי להתחבר לארציות ולהניע את המסע לארץ ישראל, נחוצה היתה יכולת לחולל שינוי, להתקדם מן המדבר אל הארץ – לשאת את המשכן בעגלות. יכולת זו צמחה מתוך העם. הנשיאים – מייצגי ישראל, הם שתרמו את היכולת ללכת.

 

חז"ל מספרים אגדה מעניינת, שמצביעה על מורכבות מעשה הנשיאים:

והיה משה מתיירא ואומר תאמר שמא אחת מן העגלות נשברה או א' מן השוורים מת ונמצא קרבן של נשיאים פסול

אמר לו הקב"ה והיו לעבוד את עבודת אוהל מועד ניתן להם הוויה שיהיו קיימים לעולם

עד היכן היו קיימים

... ר' חמא בר ר' חנינא אמר בבית העולמים הקריבום

א"ר לוי טעמיה דר' חמא ב"ר חנינא דכתיב (מ"א =מלכים א'= ח) ויזבח (המלך) שלמה את זבח וגו'

תני בשם ר"מ עד עכשיו הן העגלות והפרות קיימות ולא הוממו ולא הזקינו ולא הטריפו ולא נשברו

והלא דברים ק"ו מה אם העגלות שנדבקו במלאכת אוהל מועד ניתן להם הוויה עד שיהיו קיימות לעולם ישראל שהם דבוקים בהקב"ה עאכ"ו שנא' (דברים ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו', (שם).

 

המשכן היה אמור ללוות את בני ישראל שנים רבות. משה רבינו הבין שעגלות הנשיאים צריכות להיות איתו תמיד. איך יתכן הדבר אם השוורים עתידים למות, ונמצא קרבן הנשיאים פסול?

המדרש משיב שהקב"ה הבטיח למשה, שיהיו קיימים לעולם. אלא שהבטחה זו שנויה היתה במחלוקת בין החכמים. מתוך הדעות המובאות במדרש, הבאתי כאן שתים.

ר' חמא בר' חנינא סבר, שהשוורים המשיכו להתקיים עד לחנוכת בית המקדש. בחנוכת בית המקדש התברר שהשכינה תשרה דרך קבע בהר בית ה'. כיון שבטל הצורך בניידות, זבח שלמה את השורים.

לא כך דעת ר' מאיר: הכוח שניתן בשוורים הוא לעולם. המדרש ממשיך ומשוה בין כוח השוורים לכוחם של ישראל. כשם שהעגלות קיימות לעולם, כך ישראל. כלומר: העגלות נתנו לישראל כח לנדוד. הכח לעבור שינויים הוא שאיפשר לישראל לשרוד את הגלות, והוא שעתיד לאפשר להם לשוב לארצם.

היכולת להשתנות ולחולל שינוי היא תנאי לגאולה. יכולת זו צמחה בישראל מלמטה, ממעשי הנשיאים.