המצורע ופשרו

מאת הרב פרופ' בן ציון רוזנפלד

המצורע ופשרו

שתי הפרשיות, תזריע ומצורע, עוסקות בדיני טומאה וטהרה. בתחילת פרשת תזריע (פרק יב) נדונה פרשת יולדת, וסוף פרשת מצורע (פרק טו) עוסקת בטומאות הפורשות מהאדם. הנושא הבולט התופס את מרבית הדיון בשתי הפרשיות (פרקים יד-טו) הוא פרשת המצורע-סוגי המצורע, טומאתו וטהרתו.

פרשיות אלה הן מן הקשות שבתורה, בהבנת פשוטי המקראות, דיניהן, טעמיהן והוויתן הרחוקה מאתנו. רבות דנו בהן המפרשים במרוצת הדורות והציעו דרכים מגוונות ויפות ליישב המקראות ולהציע הסברים כוללים ופרטניים.

אם נתמקד בפרשת המצורע, הפרוש הנפוץ והכוללני ביותר הוא שהילכו בו חז"ל ובעקבותיהם רוב המפרשים. אין המצורע אלא מוציא שם רע, הוא המהלך רכיל, הטוען פה ופורק שם, ובסך הכל: איש לשון הרע, על שלל המשמעויות שבו. הוא המוליך את הסרה החברתית שהיא מן העברות הקשות שבתורה, שהושוותה כנגד שלוש העברות החמורות (ראו חפץ חיים בהקדמה לספרו). דרך פירוש זה הסבירו את הפרטים של כל פרשת המצורע.

כהמשך לדברי חז"ל יש להוסיף רעיון כולל לפירוש זה. אחת השאלות הקשות, מדוע ייחדה התורה כמות כה גדולה של פסוקים ופרטנות רחבה של סוגי המצורע ודרכי טהרתו, שעה שמצוות חשובות רבות, עשה ולא תעשה, זכו למעט אזכורים ולעיתים רק ברמזים. זו שאלה כללית הנכונה למקומות נוספים ולעניינים אחרים והיא קשה אף בכאן. דומה, שדרך פרשנותם הכללית של חז"ל לפרשת המצורע, הוא איש לשון הרע, מיישבת אל נכון את התמיהה הכוללת. מטען העבירות שהמצורע נושא עמו והסכנות הרוחניות-חברתיות שהוא עלול להניע, הוא כה קשה שראתה התורה להרחיב מאד בעניין ובענפיו המשניים כדי ליצור מערכת התראה חמורה שתזהיר מפני סכנה זו: "מות וחיים ביד לשון (משלי יח כא)".

עוד זאת, חלק מהקושי הוא, כאמור ריחוק מההוויה של המצורע. יש לקרב לתודעתנו פרשה זו בסיוע דברי הרמב"ן בפירושו על התורה לפרשה זו. בפרק יג פסוק מז על צרעת הבגד הוא אומר: "זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם", ובסוף דבריו "כי הדבר נס". אף שנגעי המצורע נראים בעולם החומר על גוף האדם או בגדיו או ביתו אך יצירתם היא נס. כל פרשת המצורע מתקיימת בזמן ובמקום מיוחדים: "בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות כי השם סר מעליו... והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה'...אשר ה' שוכן בתוכה..ולא.. חוצה לארץ כי לא יארעו שם לעולם". כעין ניגוד, דווקא עניין כה חמור כמצורע נוהג רק בארץ ישראל ובעת שבת העם בה והשכינה שורה עליהם. שכן, כל עיקרה של פרשת המצורע למנוע פירוק החברה והיא בולטת כשהחברה במצב תקין ויש יחידים המתנהגים בצורה שאינה הולמת כגון איש לשון הרע. אז גם מתגלה ההשגחה האלקית במלוא עוזה ושולחת כתם אזהרה מיוחד ומדוד אל אותם היחידים כדי להחזירם למוטב ושלא יגרמו בלשונם הרעה לדרדור החברה. על כן, כשהחברה היהודית עברה גלגולים, חורבנות וגלויות, ונוצרו קלקולים רבים, לא יכול היה הדבר להתקיים והווייתו רחקה מאתנו וקשתה בהבנתה.

העיון בפרשה בנתיב המרכזי שבנו חז"ל שהמצורע הוא איש לשון הרע ובתוספת דברי הרמב"ן מעצימים את חשיבות פרשת המצורע העוסק בנושא כה מרכזי לתקינותה של החברה. יש רק לקוות שחברתנו לעת הזו בארץ ישראל תיתקן ובקרוב יבואו ימי הגאולה השלימה ותשוב הפרשה הנדונה להוות תמרור פעיל אף כי נקוה שלא נצטרך לנס קיומו המעשי.