מצוות מחצית השקל

 מצוות מחצית השקל

1. שמות פרק ל

(יב) כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיקֹוָק בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם:(יג) זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיקֹוָק:(יד) כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְקֹוָק:(טו) הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:(טז) וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: פ

2. ספר החינוך מצוה קה

שיתן כל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה בין עני בין עשיר מחצית השקל, שהוא משקל עשרה גרה כסף, בכל שנה ליד הכהנים, שנאמר [שמות ל', י"ג] זה יתנו כל העובר על הפקודים. והיו מניחין הכל בלשכה אחת שבמקדש ומשם היו מוציאין לקנות תמידין ומוספין וכל קרבן הקרב על הצבור, ונסכיהם, והמלח שמולחין בו את הקרבנות, ועצי המערכה. ולחם הפנים, ושכר העושה לחם הפנים, והעומר, ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח, ולשון של זהורית.

משרשי המצוה, שרצה הקדוש ברוך הוא לטובת כל ישראל ולזכותם שיהיה יד כולם שוה בדבר הקרבנות הקרבים לפניו כל השנה בהתמדה, ובענינים אלו הנזכרים, ושיהיו הכל, אחד עני ואחד עשיר, שוים במצוה אחת לפניו להעלות זכרון כולן על ידי המצוה שהם כלולים בה יחד לטובה לפניו. ועליית הזכרון הכל נאמר מצד המקבל, על הדרך שכתבנו למעלה [מצוה צ"ז].

מדיני המצוה, כגון מה שאמרו זכרונם לברכה [שקלים פ"א מ"א] שבאחד באדר משמיעים על השקלים, ושאפילו דל שבדלים חייב בו, ואם אין לו שואל מאחרים או מוכר כסותו שעליו ונותנו, שנאמר [שמות ל', ט"ו] והדל לא ימעיט, ואינו ניתן בפרעונות הרבה אלא הכל בפעם אחת

א. החייבים והפטורים

3. משנה מסכת שקלים פרק א משנה ג

[ג] בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה בעשרים וחמשה ישבו במקדש משישבו במקדש התחילו למשכן את מי ממשכנין לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררים אבל לא נשים ועבדים וקטנים כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום:

4. רע"ב מסכת שקלים פרק א משנה ג

וקטנים - אפילו הביא שתי שערות והוא פחות מבן עשרים:

5. ספר החינוך מצוה קה

שיתן כל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה בין עני בין עשיר מחצית השקל,

6. פירוש המשניות לרמב"ם, מסכת שקלים פרק א משנה ג

וקטן שלא הביא שתי שערות אין ממשכנין אותו אלא מניחין אותו אם שקל מקבלין ממנו, אמרו אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות.

7. רמב"ם הלכות שקלים פרק א הלכה ז

הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהם, אבל הגוים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם, קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו.

8. רמב"ן שמות פרק ל פסוק יב

וכן נראה לי, כי שלש תרומות שרמז כאן, האחת לקרבנות הצבור, איננה על ידי המנין האמור בחומש הפקודים [...]ועוד, כי השקלים לקרבנות אינם מבן עשרים שנה ומעלה, אלא משהביא שתי שערות חייב לשקול, וכן מפורש שם. אבל צוה הכתוב שיביאו למלאכת המשכן תרומת חצי השקל לכל העובר על הפקודים מבן כ' שנה ומעלה, ורמז העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לכפר על נפשותיכם (פסוק ט"ו), שכל הצריך כפרה שהגיע לכל חיוב המצות יביא מחצית השקל אחר לקרבנות:

9. תורה תמימה, שמות ל, יג

ודע דלדעת הרמב"ם ורמב"ן חיוב שקלים מתחיל מבן י"ג שנה ויום אחד ככל מצוות התורה, וס"ל דאע"פ דבפסוק כאן כתיב מבן עשרים אך זה כתיב בתרומת אדנים, משא"כ בפסוק הקודם דאיירי בתרומת הקרבנות ולא כתיב מבן עשרים, חייב מבן י"ג. אבה הרע"ב ובעל החנוך [...] ס"ל דהחיוב הוא מבן עשרים שנה ולמעלה כפשטות הכתוב מבן עשרים שנה דקאי על כל ענין פרשה זו.

10. שם, אות כב

ויש להעיר נפקא מינה במחלוקת זו לדינא בזמן הזה, לפי מש"כ בשו"ת בשמים ראש המיוחס להרא"ש סי' פ"ט דנשים פטורות מתפילת המוספין, משום דכיון דתפילה זו עיקרה באה לזכר לקרבן מוסף, וקרבן זה נעשה ממעות שקלים, ומכיון דנשים לא נתחייבו בשקלים ואין להם חלק בקרבן מוסף לכן פטורין מהתפילה הבאה במקום קרבן זה [...]. ולפי זה לדעת הרע"ב והחנוך ורוקח והגר"א [על דברי הירושלמי] דפחות מבן עשרים פטור ממחצית השקל, א"כ לפי הסבא הנ"ל אין להם חלק בקרבן מוסף ומימלא פטורים מתפילת מוסף, ויתחייב מזה עוד לפי מה דקיימא לן כל הפטור מן הדבר  אינו מוציא אחרים ידי חובתן, א"כ אין לאיש פחות מבן עשרים לעבור לפני התיבה התפילת המוספין להוציא את הצבור, והוא דבר חדש ונפלא מאוד, וצ"ע רב.

11. שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן א

והנה [בירושלמי] בה"ג על האמור במ"ג: את מי ממשכנין לוים וישראלים וכו' אבל לא נשים ועבדים וקטנים, איתא בירושלמי: אין ממשכנים את הקטנים הא לתבוע תובעין, הדא דתימה בשהביא שתי שערות אבל אם לא הביא ב' שערות לא בדא. ולהלן בהלכה ה' על מה דאיתא במשנה ה' דאע"פ שאמרו אין משכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלין מידן, מקשה הירושלמי דמשנה ה' סותרת למשנה ג', וז"ל: הא לתבוע אין תובעין (מדקתני אם שקלו, ומשמע אם שקלו מעצמן) הכא את אמר תובעין והכא את אמר אין תובעין. ומשני: כאן בשהביא ב' שערות וכאן בשלא הביא ב' שערות.

רבינו הגר"א ז"ל גריס בירושלמי בכזאת: ולמשכן אין ממשכנין עד שיהא בן עישרים /עשרים/. ולפי גירסתו יוצא לנו בבהירות מדברי הירושלמי דשלש דרגות לפנינו בהך חיובא דתרומת שקלים, והמה: (א) פחות מבן י"ג, דעליו גם חיובא ליכא, ורק אם הביא מקבלים ממנו [...]. (ב) מבן י"ג עד ב' כ' דעליו איכא גם חיובא, ורק מאיזה טעם שהוא אין ממשכנין אותו על כך. (ג) מבן כ' ולמעלה דגם ממשכנין אותו.

[...] ומכיון שכן הרי יכולים בנקל להסיר התימא על זה שלא שמענו שיקפידו מלהוריד פחות מבן כ' לתפלת המוספים, דהא מפורש יוצא לפי"ז שגם אליבא דרבינו הגר"א ז"ל [וממילא יש מקום לומר כן גם אליבא דכל העומדים בשיטתיה] רק ממשכנין אין ממשכנין פחות מבן כ' אבל חיובא על כך מיהת איכא על מבן י"ג שנה שיביא את שקליו[...].

(ז) ובאמת עולה בדעתי לאמץ סברתי האמורה ביותר, ולבוא עלה לא רק מכח סברא כי אם גם מכח אסמכתא דקראי, ולומר, דהך חילוקא דירושלמי בין חיובא דאיכא גם בפחות מבן כ', לבין למשכן שליכא אלא ביותר מבן כ', נמצא לו סמוכין בקראי דכי תשא. דהנה בפסוק י"ב כתוב סתם בלשון: ונתנו איש וגו', וידוע דסתם איש הוא מבן י"ג ולמעלה, וממעט רק קטן. ורק בפסוק י"ד כששנה הכתוב בזה פירט לכתוב בלשון: כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. וא"כ נראה לומר דלפי שיטת הגר"א ודעימי' שהמבן עשרים מוסב גם על תרומת הקרבנות, באים הכתובים בזה להפריד בין עצם החיוב לבין השנה לעכב גם למשכן על כך. והוא, דעצם החיוב הוא כבר על כל איש שהוא מבן י"ג ולמעלה, כחיובו בכל המצות, אבל העיכובא גם למשכן על כך שונה הכתוב בזה לפרט שבזה הוא רק על מבן עשרים שנה ולמעלה.

ובדרך זאת אפשר גם לפרש המקרא כתוב דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי שבריש פ' תרומה, שמדבר ג"כ מג' תרומות שא' מהם היא תרומת המזבח לקרבנות צבור. והיינו, שהחיוב מתחלק לשתים, מחלק מהם גם ממשכנין, וזהו ויקחו בעל כרחם, והוא מבן עשרים ולמעלה כפי שפורש לאחר מיכן בפ' כי תשא, ומהחלק השני, חיובא בלבד איכא אבל אין ממשכנין אלא צריכים שיביאו בנדיבות לבם, והוא מאת כל איש שכלול בזה מבן י"ג שנה שנקרא כבר איש [...].

12. רמ"מ כשר, תורה תמימה, ו, כי תישא ל, יב סעיף נג

הרלב"ג [...]: וראוי שתדע כי הכהנים והלוים נכללים בבני ישראל ולזה יתחיבו בשקלים, ואולם הנשים פטורות שנאמר בני ישראל ולא בנות ישראל והעבדים דינם כדין הנשים [...].

13. ר' עובדיה מברטנורא מסכת שקלים פרק א משנה ג

אבל לא נשים - ונתנו איש כופר נפשו (שם) כתיב, ולא אשה:

14. מאירי, שקלים א, ב

אבל נשים ועבדים אין ממשכנין אותם שהרי מצות עשה שהזמן גרמא היא ואינן חייבות בכך.

ב. הסכום: מחצית השקל

15. תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק ב דף מו טור ד /ה"ג

כתיב זה יתנו כל העובר על הפקודים וגו' רבי יודה ורבי נחמיה חד אמר לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל וחרנה אמר לפי שחטאו בשש שעות יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין [שם מטבע שהייתה בימי משה].

16. רמ"מ כשר, שם, ל,יג סעיף עה

והמפרשים הוסיפו עוד רמזים בשיעור מחצית השקל: [...] לפי שאדם משותף מחומר ושכל, שקל הקודש כנגד השכל (שפתי כהן); לרמוז שהאדם תמיד הוא רק חצי ואינו שלם [...] שרק בהתחברו עם כל אחד ואחד מישראל נעשה אחד שלם; [...] לפי שמעשה העגל גרמו שבירת הלוחות לשנים [...];

17. צידה לדרך, שמות ל, יג

[...] והמפרשים אמרו טעם אחר למה באה המצוה הזאת דווקא במחצית השקל ולא במטבע שלם, מפני שאמרו ז"ל דכר בלא נוקבא פלג גופא איתקרי, וכיון שנצטוו במצוה הזאת לכפר על מעשה עגל, כמו שאמרו יבוא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל, ולפי שהנשים לא חטאו במעשה העגל כדאיתא במדרש, נמצא שלא נצטרך כפרה רק פלג גופא דהיינו הזכר [...], ולכן נסמכה פרשת הכיור כדי להורות על זכותן של הנשים שלא רצו ליתן תכשיטיהן למעשה העגל אבל למלאכת המשכן הקדימו ליתן קודם האנשים כמו שנאמר ויבואו האנשים על הנשים וגו', והכיור נעשה מנדבת הנשים שהביאו מראות הצבאות כמפורש בפ' ויקהל.

ג. זכר למחצית השקל

18. ספר החינוך, שם

ונוהגת בזמן הבית, שחייבין לתת אותם כל ישראל בין העומדין בארץ או חוצה לארץ, ושלא בזמן      הבית אין חייב בה אדם ואפילו העומדין בארץ. והעובר עליה ולא נתנו, ביטל עשה, ועונשו גדול שפירש עצמו מן הציבור, ואינו בכלל כפרתן.

ועכשיו בעוונותינו שאין לנו מקדש ולא שקלים, נהגו כל ישראל לזכר הדבר לקרות בבית הכנסת בכל שנה ושנה פרשה זו של כי תשא עד ולקחת את כסף הכפרים, בשבת שהוא לפני ראש חדש אדר לעולם.

19. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב

אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו' אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים.

20. שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצד סעיף א

חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים. הגה: י"א שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר; ומאחר ששלשה פעמים כתוב תרומה בפרשה, יש ליתן ג' (מרדכי ריש פ"ק דיומא); ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל), וכן נוהגין בכל מדינות אלו; ויש ליתן ג' חצאים גדולים במדינות אלו, כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו; [...] ואין חייב ליתנו רק מי שהוא מבן עשרים ולמעלה, ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו, ואין נוהגין כן.

21. מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצד סעיף א

ג מבן כ' וכו' - זהו לדעת הר"ע ברטנורה אבל התי"ט כ' שהפוסקי' חולקים וס"ל דבן י"ג חייב ונשים פטורים בהג"מ בהג"מ כ' דנשים וילדים חייבים ולא ידעתי מנ"ל האי [...].

22. תורה תמימה, שם יג אות כד

ולדעתי העניין פשוט דבשל תורה כיון דהעיקר הכוונה היה כדי לידע על ידי מספר חצאי השקלים את מספר הנפשות כמבואר בקרא, והנשים והילדים לא התפקדו לכן נפטרו מזה, משא"כ מה שנותנין לצדקה קודם פורים הוא זכר לנס פורים, וכיון דאף הנשים וילדים היו בכלל הנס לכן חייבין גם הם.

23. משנה ברורה,  אורח חיים סימן תרצד סעיף א

(ה) מבן כ' ולמעלה - זהו לדעת ר"ע מברטנורא אבל התוי"ט כתב שהפוסקים חולקים וס"ל דמבן י"ג ולמעלה שהוא בכלל איש חייב במחצית השקל וא"ר כתב דכל זה רק מדינא אבל המנהג הוא ליתן אפילו בעד בניו הקטנים ואשה מעוברת בעד ולדה איתא במשנה כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק:

24. שו"ת יחווה דעת חלק א סימן פו

שאלה: בדבר התרומה שנוהגים לתרום זכר למחצית השקל מידי שנה בשנה בימי הפורים, מה הוא ערך הסכום שיוצאים בו ידי חובת המצוה, ומאיזה גיל חייבים לתרום למצוה זו, ולאיזו מטרה תינתן התרומה הנזכרת?

תשובה: הרמב"ם (בפרק א' מהל' שקלים הלכה ו') כתב, שמצות מחצית השקל בזמן שהיה בית המקדש קיים, לתת שיעור שני דינרים כסף, שהם משקל שלשה דרהם כסף, דהיינו כעשרה גרם כסף טהור [...לכן] ראוי לשלם עשרים לירות לכל נפש, שזהו הערך השוה כיום לעשרה גרם כסף טהור. [...] אולם מי שאין ידו משגת לתרום כשיעור זה, יתן כפי נדבת לבו וכמיטב יכולתו, כי הראשונים לא הזכירו שישנה חובה לעשות זכר למחצית השקל, זולת המרדכי, וכן האגודה, על פי האמור במסכת סופרים (פרק כ"א): שלפי שהיה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול עשרת אלפי ככר כסף, כמנין כל ישראל, לפיכך אמר הקב"ה למשה שיקדימו ישראל לשקול מחצית השקל לפני שישקול המן, ולכן צריכים ישראל לתת שקליהם לפני שבת זכור ע"כ. וכיוצא בזה אמרו במגילה (דף י"ג ע"ב). ועל כל פנים אין בזה חיוב גמור, מצד הדין.

[...] ולענין השאלה לאיזו מטרה תנתן התרומה הנזכרת, במסכת סופרים (פרק כ"א) מבואר שהתרומה היא לצורך עניים [...] והגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סי' תרצ"ד אות ב'), הביא מהאחרונים שכתבו שיש לתרום המעות לתלמידי חכמים עניים השוקדים על דלתות תורתינו הקדושה, כמו שאמרו חז"ל: אם בקשת לעשות צדקה, עשה עם עמלי תורה, ושכן המנהג ע"כ.