דינה אשתו של איוב היתה

בס"ד, כסלו תשפ"א דבר תורה לפרשת וישלח – אסנת ברוורמן-שילה

דינה אשתו של איוב היתה

 

בשמחה ובהתרגשות מצטרפות  ליעקב החוזר סוף סוף מן הגלות הארוכה ארצה . חוזר, וידיו מלאות.  מתנהל בכבדות משהו לרגל המחנה הכבד אשר עמו; הילדים הרכים , הצאן ,הבקר. צולע על ירכו בעקבות מאבקים קשים עם אלהים ואנשים, אבל חוזר הביתה שלם, וחונה את פני העיר.                                                           מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך ...

וכדרכן של עליות , לא קלה הדרך. ועוד נשאר העניין הוא הבלתי פתור עם עשיו המאיים עד כדי חציית המחנה ומאבק כל הלילה ותפילה ודורון ומלחמה –                                                                                                             אבל הפנים אל הנחת .

ועב קטנה , בלתי נראית , בקצה השמים . בקצה השדה .

 

"וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ" .כפה אדומה הקטנה לא הלכה לבית הספר ביום שלימדו על הזאב...                                                                                                                                              כמה קשה להיות החדש , הזר בין ילידי הארץ . כמה מסוכן להיות אשה , ילדה ,בעולמם של אדוני הארץ. יפה , זרה , מסתורית? נחשקת ,וחסרת הגנה.                                                                                                                                   וַיְעַנֶּֽהָ.

האב , זקן ולמוד אסונות , צועק את כאבו פנימה . מחריש אל מול השמיים שנפלו עליו .                                   האחים , צעירים , לוהטים ,ומלאי עלבון : "כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל" , "וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵעָשֶֽׂה" , "הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ" , פונים באפם להרוג עיר .

ואמא?

היכן זעקות השבר? הרצפה הנשמטת מתחת לרגליים? הבחילה? החיבוק???

וזעקותיה שלה? וזעקותיה שלה?  בזמן המעשה... בשביה בביתו... בשיבתה הביתה?

בפשט? בחז"ל?

ראו את תמר המתחננת על נפשה בפני אמנון, והזועקת את חרפתה בראש חוצות (ושוב : "החרישי" .  כמו "והחרש יעקב"...)[1]

ומי ירפא?

*

כמה הצעות בחז"ל לשיקומה . לאחריתה . האם נשאה לשמעון?[2] האם נתגלגלה בתה (שנולדה לה במדרש)למצרים ,לביתה של אשת פוטיפר, להיות שם אשה ליוסף?[3] ומה בין דרשה זו לזו? 

ולמה התכוון רבי אבא בר כהנא באמרו : "דינה אשתו של איוב היתה "?[4]

את דבריו הוא סומך על הופעת המילה הקשה "נבלה" בשני הסיפורים .בסיפורנו:"כִּֽי־נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל" ואצל אשת איוב בנזיפתו בה על דבריה :" בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת" – "כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֤ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי" [5]

השוואת לשונות בלבד?

חברתי שרה פרידלנד בן ארזה מוצאת בדרשה זו את קולה הנעלם: כשחכמים "גואלים אותה מאילמותה, ופורקים את עלבונה השתוק ב"ברכת" ה'". דינה שותקת, תמר מושתקת, אך חכמים לדבריה זועקים את עלבונה וכאבה . בזיהויה עם אשת איוב היא מסרבת לברך על הרעה כעל הטובה או אפילו להחריש, ומבכרת לקלל את יומה ולמות . "נשים מקראיות אלו בשברן אילמות" , היא כותבת , "פיהן פתחו חכמים בחוכמה, ותורת חסד על לשונם".[6]

"אֶ֭רֶץ אַל־תְּכַסִּ֣י דָמִ֑י וְֽאַל־יְהִ֥י מָ֝ק֗וֹם לְזַעֲקָתִֽי"[7] מתחנן איוב . " חָנֻּ֬נִי חָנֻּ֣נִי אַתֶּ֣ם רֵעָ֑י... מִֽי־יִתֵּ֣ן אֵ֭פוֹ וְיִכָּתְב֣וּן מִלָּ֑י מִֽי־יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר וְיֻחָֽקוּ: בְּעֵט־בַּרְזֶ֥ל וְעֹפָ֑רֶת לָ֝עַ֗ד בַּצּ֥וּר יֵחָצְבֽוּן: וַאֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם"[8]  .

ובלשונם של הפרטיזנים: אַךְ אִם חָלִילָה יְאַחֵר לָבוֹא הָאוֹר , כְּמוֹ סִיסְמָה יְהֵא הַשִּׁיר מִדּוֹר לְדוֹר[9].

זו גאולתו של הנרמס . שקולו ימשיך ויהדהד . ימשיך וישמע . למענו . למען אחרים . למען אחרות...

שהחיינו וקיימנו והגיענו להיוולד בדור הזה .

 

במדרש-עוד פרקים רבים לסיפור; השידוך שלא התממש לעשיו [10]( ומי יודע... ), ונישואי אסנת ליוסף[11]. גם שכם בן חמור ראוי למבט נוסף .השוו למשל בינו לבין אמנון לאחר מעשה! ומדרשם המופלא של חז"ל על כך [12] (אל תחמיצי!) . רציתי הפעם לפנות את הבמה לה לבדה , ולנשים רבות אחרות שקולן לא נשמע . לפתוח אזניים ולב .

 

שבת שלום!

אסנת

asnatbs@gmail.com