שאלה של גבולות

שאלה של גבולות

פנים אחרות וחדשות למכות מצרים מגלה לנו מדרש רבה על מכת הצפרדעים. במכה זו משה מזהיר את פרעה כי "...אם מאן אתה לשלח הנה אנכי נגף כל גבולך בצפרדעים" (שמות ז, כז) ועל כך כותב המדרש:

            "רבותינו זכרונם לברכה אמרו: המכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים גרם להם שיעשו שלום ביניהם, כיצד? היה מחלוקת בין בני כוש ובין בני המצריים, המצריים אומרים עד כאן תחומנו והכושים אומרים עד כאן תחומנו. כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם. הגבול שהיו נכנסות לתוכו, הדבר ידוע שאין השדה שלו שנאמר את כל גבולך, גבולך ולא של אחרים" (שמו"ר פ"י, ב)

המחלוקת בין כוש למצרים על גבולות הממלכות נפתרו על ידי מכת הצפרדעים. הצפרדעים ידעו בדיוק היכן להכנס ומהו גבולה האמיתי של ארץ מצרים. מה מלמדנו מדרש זה? האם יש בכך בכדי להקהות את עוצמת המכה או את משמעותה?

נדמה שדוקא להיפך. המכה ניחתה על המצרים באופן כל כך מדוייק שהיה ניתן לסמן את הגבולות על פי התנהגות הצפרדעים. האין מטרת המכות להראות את יד ה'? האם לא ברור שהדבר היחיד שעוצר את הצפרדע מלהכנס לשטח שדה כוש הוא בגלל ציווי ה'?

המכות מגלות את העונש וההשגחה גם יחד. מצרים זוכה לא רק למכות אלא גם לשלום.

בכיוון דומה, ניתן לראות בזה רמז, במיוחד במכות הראשונות, לסיכוי שנותן ה' לממלכת פרעה לחזור בה מהסירוב לשחרר את עם ישראל. הצפרדעים אומנם נמצאים בכל גבולות מצרים אך בד בבד יוצרים שלום עם שכנותיה, רמז מלמעלה לאפשרות של מלחמה פנימית או שלום עולמי.

ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו מחשבות חרוץ (אות ח') מציין כי מצרים היא כולה גבול ומיצר לעומת הים שכולו התרחבות. מצרים היא מיצר-ים. ה' מלמד את מצרים להבחין בגבולות הנכונים ולא להתפשט מעבר לגבולם. שעבוד עם ישראל הוא מעבר לגבול הראוי להם ועל כן בסופו של דבר לאחר שמצרים לא חוזרת בה מהשעבוד ואף רודפת אחרי בני ישראל לים סוף, ה' מטביע את המיצר בים. מה שהתחיל במכות הצפרדעים בסימון הגבולות מסתיים בים סוף בטשטוש מוחלט של המיצרים.

בהמשך הפיסקה משליך ר' צדוק את המיצר והים גם לאופן האישי של כל אחד ומיצריו והיציאה מהם:

"וכמו שאמרו (פסחים קט"ז ע"ב) 'בכל דור ודור חייב לראות כאילו הוא יצא ממצרים' דכל אחד מישראל משיג אור זה בניסן בכל שנה וכל דור, שאף על פי שמשוקע במקום שמשוקע יכול להתעורר פתאום לה' יתברך ולצאת מכל מיני השתקעות שהוא מצרים המצירים לים החכמה האמיתית דנפשות בני ישראל, והוא מצד הקדושה דלעתיד שיתגלה במהרה בימינו בימות המשיח שיש בכל נפש מישראל שיש להם חלק לעולם הבא"

ר' צדוק מגלה שכל אחד צריך לראות את עצמו כאילו הוא מסוגל לצאת מהמיצרים. לא רק מצרים של ספר שמות אל גם המיצרים האישיים, קשים ככל שיהיו "שמשוקע במקום שמשוקע" כולם מסוגלים לצאת ממצרים.

שבת שלום!