שיחת דברים היוצאים מן הלב

שיחת דברים היוצאים מן הלב

אחת המעשיות שסיפר רבי נחמן כשנתיים לפני פטירתו קרויה 'מעשה באורח' מעשיה קסומה שבקריאה ראשונית נראית תמוהה ולכאורה לא מובנת, לכבוד החנוכה ננסה להוציא מסר מהשורות הראשונות שבסיפור

תקס"ט. א' דַּחֲנֻכָּה. אַחַר הַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה בַּלַּיְלָה אוֹרֵחַ נִכְנַס לְבַעַל הַבַּיִת. וְשָׁאַל לְבַעַל-הַבַּיִת מֵאַיִן פַּרְנָסָתְךָ? וְהֵשִׁיב לוֹ אֵין לִי פַּרְנָסָה קְבוּעָה בְּבֵיתִי רַק מִחְיָתִי מִן הָעוֹלָם. וְשָׁאַל לוֹ מָה אַתָּה לוֹמֵד? וְהֵשִׁיב לוֹ. וְהָיוּ מְשִׂיחִים יַחַד. עַד שֶׁנִּכְנְסוּ בְּתוֹךְ שִׂיחַת דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב, וְהִתְחִיל הַבַּעַל הַבַּיִת לְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ מְאד אֵיךְ מַשִּׂיגִים וּמַגִּיעִים לְאֵיזֶה דְּבַר מַעֲלָה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. אָמַר לוֹ הָאוֹרֵחַ אֲנִי אֶלְמַד עִמְּךָ.

            ו.תָמַהּ הַבַּעַל הַבַּיִת וְהִתְחִיל לַחֲשׁב אוּלַי אֵינוֹ בֶּן אָדָם כְּלָל. אַךְ חָזַר וְרָאָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם. אַךְ תֵּכֶף נִתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה אֶצְלוֹ לְהַאֲמִין בּוֹ. וְהִתְחִיל תֵּכֶף לְקָרְאוֹ רַבִּי,

ראשית במילה אורח אנו מוצאים קשר לחנוכה אור – ח , האור של שמונת ימי החג,

אנו פוגשים את דמות האורח שבעל הבית  לאחר מפגש קצר כבר קוראו "רבי"  מה הוא כבר למד ממנו שהוא כבר קוראו רבי? הרי רבי זה מלשון מורה – אפשר לומר שכבר בתחילת הסיפור -שרק חלקו הראשון מובא כאן- קרו שני דברים משמעותיים , האחד ' והיו משיחים יחד עד שנכנסו בתוך שיחת דברים היוצאים מן הלב' לא מובן מאיליו הדבר להכנס בתוך שיחת דברים היוצאים מן הלב, ובעל הבית חש שנוכחותו של האורח כבר מקדמת אותו לשיחת דברים היוצאים מן הלב , שישנם אנשים שעבורם שיחה שכזו היא חידוש נפלא, והדבר השני המשמעותי שקורה לבעל הבית מנוכחותו של האורח הוא : 'והתחילַ בַּעל הַבַּיִת לְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ מְאד אֵיךְ מַשִּׂיגִים וּמַגִּיעִים לְאֵיזֶה דְּבַר מַעֲלָה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה' גם ענין זה אינו מובן מאליו לזכות לכזו התעוררות וגעגוע אל הטוב ובעל הבית מבין שגם זה קשור אל האורח , בן אדם יכול לעבור תקופות חיים של המון שיחות וממל מבלי שיהיו שם דברים היוצאים מן הלב, ואף לעבור תקופות ארוכות של עיסוק בחומר ללא פנאי והתעוררות לאיזה דבר שבקדושה , רומז לנו רבי נחמן שזהו קריטריון ראשוני לרבי עבורנו לאו דווקא בלימוד הפרונטלי המקובל כי אם מימד אחר של למידה הפוגש את נפשנו , דהיינו הדמות שתביא אותנו לשיחת דברים היוצאים מן הלב ותעורר  בנו השתוקקות וגעגוע לאיזה דבר מעלה שבקדושה, .