למה לבגדי כהונה ולתחפושת פורים – הרב ד"ר מיכי אברהם

שם הפרשה: 
פקודי

בס"ד שבת קודש פרשת פקודי

חלק ניכר מפרשת פקודי מוקדש לבגדי הכהנים, ובפרט הכהן הגדול. כהן רגיל (הדיוט) לובש בעת עבודתו בבית המקדש ארבעה בגדים, וכהן גדול שמונה. ישנם בפרשיות הללו ציוויים מפורטים לגבי צורת הבגדים הללו ואופן עשייתם.

גם במגילת אסתר, שנקרא בעז"ה בפורים המתקרב ובא, ישנה היזקקות משמעותית לנושא הבגדים. הדבר מתחיל בחור כרפס ותכלת וכו' ששימשו כמצעים במשתה אחשוורוש, המשך ההתייחסות הוא למלכה ושתי שהמלך ציווה להביאה בכתר מלכות לראשה (ודרשו חז"ל ללא בגדיה), אחר כך הנשים המוצעות למלך אחשוורוש עשו את בגדיהן לקראת הפגישה עמו (על אף שבמגילה מוזכרים דוקא הבשמים שגם הם סוג של כיסוי). מרדכי (כמו כל עם ישראל) לובש שק ואפר, ואסתר שולחת את נערותיה לשער המלך להלבישו בבגדים. אסתר בהיכנסה אל המלך לובשת מלכות, והמן מציע, ואחר כך גם מבצע, להלביש את מרדכי בבגדי מלכות ולהרכיבו על הסוס. ובסוף כל האירועים מרדכי יוצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן. כל זאת כשעוד לא הזכרנו את האביזרים הקרובים ללבוש, כמו שרביט, טבעת וכתר, שגם הם נוטלים חלק חשוב בהתרחשויות שבמגילה.

מגילת אסתר, דורשים חז"ל מתארת את ההסתר שבבריאה. כל ההתרחשויות מתנהלות במישור הטבעי, בעוד שמאחוריהן, באופן מוסתר, מצוי הקב"ה. זהו מאפיין של הבריאה כולה. הכל מתנהל באופן טבעי, אך מאחורי הטבע מצוי הקב"ה שמפעיל אותו (ראה דברינו לפרשת בראשית).

הבגדים הם המבטאים יותר מכל את הסתתרותו של האדם עצמו, הטבעי, מאחורי יצירות מלאכותיות. אין להימלט מהנהגה כזו בעולמנו, לאחר חטא אדם הראשון, שם עשה הקב"ה לבוש, כתנות עור במקום עלה תאנה, לבני האדם. לפני כן היה המצב טבעי ולא היה צורך בהסתתרות, אולם לאחר מכן הבריאה הפכה להיות מנותקת יותר מבוראה, מלאכותית יותר. אולי מסיבה זו הכהנים שעובדים בבית המקדש מצווים במפורט על הסתרת עצמיותם מאחורי בגדיהם.

בפורים אחת המטרות היא לנסות ולחיות את המצב שלפני החטא. נכנס יין יצא סוד. השתייה בפורים נועדה להוציא את הפנים החוצה, ולהפסיק לזמן מה את הסתתרות מאחורי הנורמות החברתיות המקובלות (ובהחלט רצויות). אדם חוזר להתנהג ולהיות מה שהוא, ולא מה שמצפים ממנו בסביבתו.

לכאורה הנוהג להתחפש וללבוש מסיכות בפורים מצביע על משמעות הפוכה. אנו מסתירים עצמנו מאחורי מסיכות מלאכותיות יותר מאשר בשאר השנה. דומני כי זו איננה פרשנות נכונה. ההתנהגות היומיומית שלנו בדרך כלל נגזרת ממה שמצפים מאיתנו, ולכן האדם ה'טבעי' לכאורה, זה של היומיום, הוא כולו מסיכה, וככתוב: "כל העולם במה". לבישת מסיכות בפורים מטרתה להסתיר את המסיכות הרגילות שמסתירות אותנו, ולאפשר לעצמנו פעם אחת בשנה להיות אנו עצמנו. אדם שמסתתר מאחורי מסיכה פושט את הצורות הרגילות שלו שנותנות לסביבתו, ולפעמים גם לו עצמו, את האשלייה כאילו זהו הוא עצמו. המסיכה המלאכותית, דוקא בגלל המלאכותיות, לא מתפרשת אף פעם כמייצגת את האדם עצמו. כשאדם עטוי מסיכה, ההסתכלות תהיה דוקא לעצמיות הפנימית, זאת בעזרתו האדיבה של היין שתפקידו להוציא את אותה פנימיות החוצה.

ישנם כאלו ששותים יין ומה שיוצא החוצה אינו ראוי להיות בחוץ, זה מצביע על מצבם העגום בפנים, זה של עצמיותם המוסתרת כל השנה. כל השנה אולי לא רואים מה מתחבא בפנים, אולם בפורים זה יוצא החוצה. מי שתוכו ראוי שיצא החוצה, היין רק משבח את מה שמשתקף ממנו. בצורה זו ניתן לראות את מה שבדרך כלל מכוסה מאיתנו. תלמידי חכמים, ראשי ישיבות ושאר אנשי רוח, לאחר שתיית יין נעשים מעיין נובע, שתענוג להיות בסביבתו. כנראה המעיין הזה קיים לאורך כל השנה, ופורים הוא הזדמנות לחזות בו מקרוב. התופעה הזו מוכרת לתלמידי ישיבה בכל אתר, שמחכים לפורים, לא כדי לתפוס את רבם בקלונו, כי בדרך כלל לא יוכלו לעשות זאת. רק את מי שבתוכו באמת חבוי משהו שראוי לקלון ניתן לתפוס בפורים בקלונו.

דומני שישנו רובד נוסף של משמעות בבגדי כהונה. הכהנים אינם עושים עבודה פרטית, ולכן אינם רשאים לבוא בצורת לבוש שנראית להם באופן פרטי. הם נציגי הכלל, וככאלו הם מצווים על הסתרת הפרטי שלהם מאחורי המדים האחידים. אם קושרים בין בגדי הכהנים לתחפושות הפורים, מעניין לציין בהקשר זה שלכהנים אסור לעבוד שתויי יין, בדיוק הפוך מפורים. ההסבר יכול להיות דומה לזה של הבגדים. הם חייבים לשמור על המסיכות האחידות (זו כמובן לא האינטרפרטציה המקובלת לדין זה), בדיוק כמו החובה ללבוש בגדים אחידים. גם ביום הכיפורים, בו עובד בבית המקדש רק הכהן הגדול, הוא עושה זאת בבגדי לבן, חסרי כל ייחוד. הוא הנציג של הקולקטיב כולו. לא בכדי יום הכיפורים, כדרשת חז"ל, הוא יום כ'פורים'.