הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ

שם הפרשה: 
משפטים

בסוף פרשת "משפטים", התורה חוזרת לענייני מעמד הר סיני, וה' מבטיח למשה כך (שמות פרק כג') " (כ) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: (כא) הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: (כב) כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ: (כג) כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו:". התוצאה של דברי ה' הללו הייתה כריתת הברית בין ה' לעם ישראל כפי שמתואר בהמשך  (שמות פרק כד',ז') "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:".

אך בפרשת "כי- תשא", לאחר חטא העגל מופיע פסוק מאד דומה (שמות פרק לב', ל'-לד'' ופר' לג' פס' א'-ב) "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה' אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם: וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה .... וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה .... לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה: וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: ". אך תגובת משה והעם הפעם שונה לחלוטין (פרק לג', ד' ) "וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ"

וכן משה גם הוא מגיב כך   "(יב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי.... (טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה:(טז) וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:"

מה קרה בין שתי ההבטחות? מדוע בראשונה הבטחת המלאך היא טובה וחיובית לעם ישראל ואילו הבטחת המלאך השניה וגרמת לתחושה שלילית? האם ישנם הבדלים בין שני המלאכים?

ניתן להסביר על פי אזכור אחר של מלאך ביציאת מצרים  בספר במדבר כאשר משה רבנו פונה לאדום בבקשה לעבור בתוך ארצו הוא מספר להם את תולדות עם ישראל (פרק כ') "(יד) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ: (טו) וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ: (טז) וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ:". מי הוא המלאך אותו מזכיר משה? הרי אנו יודעים כי יצאנו ממצרים "לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף". רש"י מסביר במקום "מלאך - זה משה, מכאן שהנביאים קרואים מלאכים". הסברו של רש"י מתאים לדברי הרמב"ם במורה הנבוכים לגבי משמעות המילה מלאך בתנ"ך  (חלק ב פרק ו') "והנה יתבאר לך שהמלאך יאמר על השליח מן האנשים, וישלח יעקב מלאכים, ויאמר על הנביא ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ויאמר על השכלים הנפרדים שיראו לנביאים במראה הנבואה". לפי הרמב"ם בתנ"ך ישנם שלושה מובנים למילה "מלאך". יש  "מלאכים" שהינם אנשים רגילים שקבלו שליחות, הנביאים גם הם קרואים "מלאכים" כי הם קבלו שליחות אלוקית. סוג שלישי של "מלאכים" הם כוחות רוחניים אלוקיים שרק נביא יכול להבחין בהם (המובן המקובל בלשוננו).

כך ניתן להסביר את הקושיא שהועלתה לגבי המלאך בפרשה. אצלנו בפרשה ה"מלאך" הוא משה רבנו ועצם ראייתו כמלאך המוביל מובנה כי ה' משגיח ישירות על עם ישראל ללא מתווכים, וזאת כמובן מדרגה גבוהה ולכן העם ומשה כל כך שמחים. אך אחרי חטא העגל ישנה נפילה עצומה, ה' לא נמצא בקרב מחנה ישראל. משה והעם מבינים כי הפעם המלאך הוא כח רוחני "שכל נפרד" כדברי הרמב"ם וזה מוכיח את הניתוק והפירוד מה' ולכן העם מתאבל על הנזק הקשה מחטאו. משה לא מוכן לקבל את רוע הגזרה ולכן הוא נאבק על חידוש הברית כפי שיתואר בפרשת "כי תשא".