דבר תורה משפטים-שקלים

שם הפרשה: 
משפטים

דברי תורה לפרשת השבוע משפטים שבת שקלים

מאת ד"ר רבקה רביב

תוצאת תמונה עבור ספר תורה

 

אם חלילה היו נותנים לנו לסדר את התורה היינו מסמיכים את פסוק א לפסוק יב ומדלגים על פרשיות העבד והאמה העבריים. באופן כזה הפרשה הייתה לכאורה מסודרת להפליא. היא הייתה פותחת כך: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (פסוק א). "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת (פסוק יב)". מפסוק יב בפרק כא ועד אמצעו של פרק כב (שמות כב, יד) הפרשיות עוסקות בדיני נזיקין והן סדורות באופן הדרגתי על פי העקרונות של גודל הנזק שנגרם ('מבחן התוצאה') והגורם המזיק (אדם או רכושו), כדלקמן: פגיעה בנפש אדם -  רצח אדם במזיד ובשוגג, חטיפת אדם ומכירתו (דין הפגיעה בהורים זקוק להסבר נוסף), פגיעה בגוף האדם שאיננה כרוכה בהמתתו, פגיעה בנפש אדם על ידי רכוש;  פגיעה ברכוש האדם – גניבת נכסים, גניבת בעלי חיים; פגיעה ברכוש על ידי רכוש (שור, רגל, אש), דיני שומרים.

 מדוע חשוב היה לתורה לפתוח את הפרשה בדיני עבדים?

טרם שנשיב על כך נתבונן בהקשר של הפרשה – פרשיות המצוות שבפרשת משפטים
(פרקים כא-כב) נמצאות בתורה בתווך שבין שתי פרשיות מתן תורה: פרקים יט-כ מתארים את מעמד הר סיני ואת עשרת הדברות, כשבסוף פרק כ ישנה פרשת מצוות קצרה הנוגעת לעבודת הקרבנות. ופרק כד המתאר את הברית שנכרתה בין ישראל לא-לוקיו במתן תורה. ללמדנו שמתן תורה היה אירוע הדדי - כמו שה' נתן את התורה (מעמד הר סיני בפרקים יט-כ) כך ישראל קיבלו את התורה (הברית בפרק כד). יוצא אם כך שלפרשת משפטים (כמו לעשרת הדברות) יש מעמד מיוחד מבין פרשיות המצוות שבתורה והיא נבחרה לחבר בין שתי פרשיות מתן התורה.

   מן ההקשר של הפרשה נחזור לדיון במבנה שלה ופתיחתה בדיני העבדים. קיים דמיון גדול בין פתיחתה של רשימת עשרת הדברות לפתיחתה של פרשת משפטים: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" (שם כ, ב); "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ. וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שם כא, ב-ו). כשם שהקב"ה כינה את עצמו כמי שהוציאנו "מבית עבדים" כך אנו מצווים ללכת בדרכיו ולהוציא את העבדים שברשותנו לחופשי. התורה מגבילה אותנו אם-כך ביכולת לשעבד אדם מישראל שעבוד עולמים. גם בנוגע לנכרים מצאה התורה דרך לשחרר את העבד והאמה הנוכריים: "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ. וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ" (שם, כו-כז).

   הצבתו של רעיון החירות האנושית בראש פרשת משפטים מעידה שהתורה רואה בו רעיון יסוד האמור לכונן את אדניה של החברה האנושית. את הרעיון הזה "גילתה" החברה האנושית באיחור רב ורק במאות השנים האחרונות היא הטמיעה לתוכה את העוול הנורא שקיים בתופעת העבדות. כיום רעיון החירות רווח ומקובל מאד בחלקים רחבים של העולם ואנו זוכים לראות עין בעין איך הרעיונות הנשגבים של התורה משפיעים על העולם כולו.