ברכת בלעם

שם הפרשה: 
בלק
מאת: 

דברי תורה לפרשת השבוע, פרשת בלק

מאת הרב פרופ' בן-ציון רוזנפלד

http://www.iba.org.il/pictures/p595236.jpg

פרשת בלק עוסקת בעיקרה בברכת בלעם, נביאם הגדול של אומות העולם המברך על כורחו את ישראל. נעיין בגישת הרמב"ן, בפירושו לתורה לברכות בלעם, המתווה דרך כללית בהבנת הברכות דרך תיאור מעלת בלעם וישראל. ארבעה מחזורי ברכות ברך בלעם את ישראל, וכל ברכה הייתה עלייה במדרגה במעלת ישראל עד שהברכה-העצה האחרונה היא שיא ייחודי לדמות האומה ומקומה בחברה האנושית. הרמב"ן מפנה את תשומת לבנו לתיאור המקומות השונים שבהם ניצב בלעם בכל ברכה ומעמדו הרוחני בעת אמירתה.

בברכה הראשונה לקח בלק את בלעם: " ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם (במדבר כב מא)". אומר הרמב"ן במקום: "היה מעלה אותו במקום שיראנו כדי שיתכוין אליו בקללתו ולא תפרד נפשו מהם, כי אלה מכוחות הנפש להיות דבקה בעת הראיה ...והגיד הכתוב כי לא ראה כל המחנה כי היו חונים ארבעה דגלים לארבע רוחות השמים. ובפעם השנית אמר לו בלק אפס קצהו תראה וכולו לא תראה (להלן, כג יג), לומר גם בפעם הזאת לא תראהו כלו אם הוא הדבר המונע ממך קללתו, אבל קבנו לי משם אם תוכל, כי אין לי מקום להראותו כלו משם. חשב בלק אולי יש באחת הקצוות דגל אנשים צדיקים וטובים אשר אין ה' חפץ דכאו (ישעיהו נג י)".

בלק תכנן את המיקום המדויק שבו יעמוד בלעם ובו ירכז כל כוחות נפשו העצומים וברגע אחד של שיא הריכוז יפעלו האנרגיות האדירות השליליות שהיו חבויות בכוחותיו הפנימיים של בלעם ותחול קללתו, והקב"ה הפכם לטובה. המיקום לא היה מושלם ובלעם לא יכול היה לראות רק את קצה העם, כי ישראל חנו במרחב גדול של ארבעת הדגלים. לכן לאחר הברכה הראשונה משנכשל לקחו למקום אחר כנראה גבוה יותר "שדה צופים אל ראש הפסגה" (כג יד). אך גם משם ראה רק את "אפס קצהו" (שם, יג).

בברכה השלישית לקחו מקום אחר, ככל הנראה גבוה מקודמו עם תצפית טובה יותר: "ראש הפעור הנשקף על פני הישימון" (כג כח), והפעם ראה ראיה כוללת יותר את כל השבטים: "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו-ותהי עליו רוח אלקים" (כד ב). אומר הרמב"ן: "כי בפעמים הראשונים היה מנחש...והיה השם בא אליו בדרך מקרה לא בכונתו לנבואה ולא ממעלתו שהגיע אליה...הניח הנחשים.. שם אל המדבר פניו אשר ישראל שם שיראה אותם ויכין להם נפשו שיחול עליו הדבור מאת השם.. כאשר היא לנביאים...כי ראה עתה באיספקלריא המאירה כנביאים הראשונים.. אברהם.. יצחק

..ויעקב...היה זה בעת שנבא לכבוד ישראל". העלהו הקב"ה מקוסם ומנחש למעלת נביא לכבוד ישראל ואמר את העתיד הקרוב שיתברכו ויגיעו ויתיישבו בארץ ישראל כעם חזק.

הברכה הרביעית, היא יוצאת דופן, ואינה מופיעה כברכה אלא כעצה הפוכה שבלעם אומר הפעם לבלק: "לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" (כד יד).  אף לא נזקק לעמוד במקום גבוה יותר כי נתעלה יותר במעמדו הרוחני וכדבריו: "נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה" (כד טז), והוא מדגיש כי הוא רואה ברוחו את ישראל ואומות העולם "אראנו ולא עתה" (כד יז), "וירא את עמלק" (שם, כ). הרמב"ן מסביר: "והנבואה הזאת לימות המשיח היא, כי כל נבואותיו מוסיפות בעתידות. מתחלה אמר שהם חלק ה' ונחלתו, ובשנית הוסיף כבשם הארץ והרגם מלכיה, ובשלישית ראה שבתם בארץ ופרו ורבו על הארץ והעמידם מלך.. שראה דוד מתנשא למעלה.. ועתה בנבואה הזאת הרביעית יוסיף לראות ענין המשיח, ולכן הרחיק העניין מאד.. מה שלא אמר בנבואות הראשונות...ויאמר עתה מה שיש בדעתו של אל עליון לעשות בעולמו בסוף כל הימים". ברכות בלעם הם אפוא כעין סולם זמנים היסטורי בו צופה נביא האומות הגדול, והוא מתאר את יסודות האומה הנצחיים וגיבושם מיציאת מצרים ועד לעתיד בקץ הימים. לשם תובנה זו שהיא כבודם של ישראל העלהו ה' בהדרגה במעלתו עד הנבואה שיחשוף את סוד נצחיותם ומקומם בהיסטוריה האנושית.