מגילת אסתר - מספר לאגרת

שם הפרשה: 
תצוה

דברי תורה לפרשת השבוע, פרשת תצוה                                                          מאת הרב יהודה זולדן  

http://www.iba.org.il/pictures/p595236.jpg

מגילת אסתר -  מספר לאגרת

קריאת המגילה בפורים היא שבח והודאה לה' על הנס שהיה. "קריאתה זו הללה" (מגילה יד ע"א). העובדה שקבעו יום טוב נוסף בלוח השנה שענינו משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים, ושמגילת אסתר נכנסה לכתבי הקודש ושנקבע לקרוא בה בציבור, היא חדשה לגמרי ובעלת משמעות עמוקה.

היהודים יושבי מדינות המלך קבעו באותה השנה יום משתה ושמחה בי"ד באדר ביום בו הם נחו (אסתר ט: טז- יז). יושבי שושן נלחמו גם למחרת בי"ד באדר, ואת המשתה והשמחה קבעו ביום ט"ו באדר, ביום בו הם נחו (שם יח).

לשנה או לשנים אחרות יזמו יושבי הערים הפרוזות בלבד ולא כל היושבים במדינות המלך, לקבוע את "יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו" (שם יט). הם הוסיפו ליום גם חובת משלוח מנות. לא נאמר בפסוקי המגילה דבר באשר לחגיגה ייחודית של היושבים בשושן בה נחו בט"ו באדר, או של היושבים האחרים במדינות המלך בערים שאינן פרוזות, בשנים שלאחר הנס.

 כאן נכנס מרדכי היהודי לתמונה, והוא קורא לכל היהודים בכל המקומות לקבל את היוזמה שפשטה בערי הפרזות, כמסגרת קבועה בי"ד ובט"ו באדר. אחר כך גם אסתר מצטרפת לדברי מרדכי, ושולחת עם מרדכי את "אגרת הפורים השנית":

ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תקף לקים את אגרת הפורים הזאת השנית. וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת (אסתר ט: כט-לב).

 

ב. קביעת ימי הפורים

חכמים בתלמוד ירושלמי ראו באגרות הללו, שיח עם מנהיגי הדור- אנשי כנסת הגדולה:

רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: מה עשו מרדכי ואסתר? כתבו אגרת ושלחו לרבותינו, שכן אמרו להם מקבלין אתם עליכם שני ימים הללו בכל שנה? ...רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: שמונים וחמישה זקנים, ומהם שלשים וכמה נביאים היו מצטערין על הדבר הזה. אמרו כתיב: "אלה המצות אשר צוה ה' את משה" (ויקרא כז, לד). אילו המצות שנצטוינו מפי משה. כך אמר לנו משה: אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר. מעתה ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר? לא זזו משם נושאים ונותנין בדבר. עד שהאיר הקב"ה את עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים. הדא היא דכתיב: "ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר" (שמות יז, יד). "זאת"-  תורה. "זכרון" אלו הנביאים. "בספר" אלו הכתובים. "ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר" (אסתר ט, לב) (תלמוד ירושלמי, מגילה א, ה)

הנביאים שבאנשי כנסת הגדולה חזו שדברי ה' למשה בעת המלחמה הראשונה עם עמלק ברפידים, היא נבואה על התחדשות חג הפורים בעקבות הנצחון על עמלק.

 

ג. המגילה בכתבי הקודש וקריאתה בציבור

ע"פ התלמוד בבלי, השיח בין אסתר ואנשי כנסת הגדולה היה על הכנסת סיפור מגילת אסתר לכתבי הקודש:

שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות. שלחו לה: "הלא כתבתי לך שלישים" (משלי כב, כ)-  שלישים ולא רבעים.

יש שלושה כתבי קדש: תורה, נביאים כתובים. אין רביעי.

עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה: "כתוב זאת זכרון בספר" (שמות יז, יד). "כתוב זאת" - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, "זכרון" - מה שכתוב בנביאים, "בספר" - מה שכתוב במגילה (מגילה ז ע"א)

הדרשה היא על אותו פסוק ממלחמת עמלק הראשונה, אך הנושא הוא הכנסת המגילה לכתבי הקדש. מכאן ואילך ממשיכה הגמרא ומביאה תשובות שונות של תנאים ואמוראים לשאלה: מנין שאסתר נאמרה ברוח הקדש. הצורך להוכיח שהמגילה נאמרה ברוח הקדש היא כדי לעגן את הכנסתה לספר הכתובים שבכתבי הקדש. המכנה המשותף של הספרים הנמצאים בחלק של הכתובים, שהם נאמרו ברוח הקודש, דרגה נמוכה של נבואה (רמב"ם, מורה נבוכים ב, מה).

לא רק שהמגילה היא בכתבי הקדש אלא שגם יש חובה לקרוא בה בציבור. עד אז קראו בציבור בתורה בלבד, ומעתה גם מגילת אסתר.

תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה (מגילה יד ע"א)

חידוש מצוות קריאת מגילה ומצוות היום הנוספות, היא ביטוי להסכמה על המצוות שניתנו בהר סיני.

אמר רבא: הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב: "קימו וקבלו היהודים" (אסתר ט, כז), קיימו מה שקיבלו כבר (שבת פח ע"א)

 

ד. המגילה – מתורה שבכתב לתורה שבעל פה

הלכות כתיבת המגילה מבטאים גם כן את מצב הביינים שנוצר.  ספר חדש לכתבי הקודש, יום טוב חדש בלוח השנה, הראשון שתוקן ע"י חכמים, וקריאה של המגילה בעוד שעד עתה היה חובה לקרוא רק מספר תורה. הרמב"ם (הלכות מגילה  ב, ט, יא-יב) כתב:

ט. אין כותבין את המגילה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה, ואם כתבה במי עפצא וקלקנתוס כשרה, כתבה בשאר מיני צבעונין פסולה. וצריכה שרטוט כתורה עצמה. ואין העור שלה צריך עבדה לשמה.

יא. המגילה צריכה תפירה עד שיהיו כל עורותיה מגילה אחת, ואינה נתפרת אלא בגידין כספר תורה, ואם תפרה שלא בגידין פסולה, ואינו צריך לתפור את כל היריעה בגידין כספר תורה אלא אפילו תפר בגידין שלש תפירות בקצה היריעה ושלש באמצעה ושלש בקצה השני כשרה מפני שנקראת אגרת.

יב. ומנהג כל ישראל שהקורא את המגילה קורא ופושט כאגרת (להראות הנס) וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך.

  יש הקבלה רחבה בין הלכות כתיבת מגילה להלכות כתיבת ספר תורה, אבל לא לגמרי. המגילה היא ספר, אך גם אגרת. ספר כאחד מכתבי הקדש, ואגרת ביטוי על היותה תקנה מחכמים. כך הסביר זאת השפת אמת (פורים שנת תרמ"ו):

ומגילה זו נקראת "אגרת" ונקראת "ספר". והיינו שהוא ענין ממוצע וחיבור מתורה שבכתב לתורה שבעל פה. שהרי אז התחיל שורש תורה שבעל פה, אנשי כנסת הגדולה, ובית שני.

  דברים דומים ובהדגש אחר כתב הרב צבי יהודה הכהן קוק (קנין תורה עמ' ט), שבפורים ימלאו 33 שנים לפטירתו:

בהוויה הגדולה אנו מוצאים דרגות ביינים המחברות ומקשרות בין המדרגות השונות. מגילת אסתר היא התורה שבכתב, שהרי נצטרפה המגילה לכתבי הקדש. וגם תורה שבעל פה שחכמים הם מי שקבעוה. "קיימו וקבלו".